רונה ברנס

[הדברים הבאים פורסמו בשינוי מה גם באתר "העין השביעית" ]

רציתי רק להעיר הערה קטנה מאוד על הערה קטנה אחרת שיצאה מבית הנשיא בירושלים, לרגל הענקת אותות הצטיינות ל-12 נשות ואנשי מוסד. אמנם, אולי הבעיה העיקרית עם ההערה הקטנה הזו, הוא בדיוק קוטנה היחסי. שהרי ככל שהערה קטנה יותר, כך אולי, אפשר לחשוב, היא גם מובנת מאליה יותר, שהרי ברקע ישנה כנראה איזו הנחה שלא צריך להתעכב עליה, לא צריך להגדילה, לא צריך לומר יותר מכמה מילות קוד המובנות מיד לקהל השומעים, בלי צורך בהסברים נוספים.

ביום חמישי האחרון הוענקו פרסי הצטיינות לסוכני ולסוכנות מוסד בבית הנשיא. הסיקור העיתונאי ב- ynet בחר להתמקד, כפי שדיווחים מסוג זה נוטים לעשות, במוטיב ייחודי ; הפעם הייתה זו העובדה שבין 12 המצטיינים היו גם 4 מצטיינות, עובדה אליה בחר להתייחס גם הנשיא. לפי ynet, בבית הנשיא מצאו לנכון להדגיש כי "הלוחמות", בנוסף לתפקידן החשוב גם "מתחזקות קן משפחתי למופת". להערה זאת שיצאה מהמוסד הנשיאותי, הוסיף גם האיש עצמו, הנשיא פרס, באומרו לסוכנות: "אני מלא גאווה לראותכן, לוחמות שהן גם אימהות לילדים, שאינן מגינות רק על ילדיהן כי אם על בני עמן".

אכן, יש להניח כי המילים נאמרו מתוך התרגשות כנה. אלא שיותר מעניינת מההתרגשות היא הסנטימנטליות, הכנה לא פחות, שמאפיינת את הדברים המכוונים באופן מיוחד לנשים בחבורה: מעט לפני כן, בפנותו אל הקבוצה בכללה, אמר פרס כי "האות שמוענק לכם מגיע מהמקום העמוק ביותר שמרגיש עם כלפי בניו – תחושת הוקרה ותודה." באופן כללי אם כן, אות ההצטיינות מוענק "מהמקום העמוק ביותר שמרגיש עם כלפי בניו". באשר לבנותיו- הוא "מלא גאווה" כזכור.

אך מדוע להפריד? ישאל השואל. ואמנם נדמה כי התשובה מצויה בטיב השבחים  – שהרי ההבדל בין הלוחמים והלוחמות, הוא שאלו האחרונות (כפי שצויין פעמיים באותה ידיעה קטנה) הן ככל הנראה "גם אמהות לילדים", בעלות משפחה. ולא זאת בלבד, אלא שהן אף "מתחזקות" את אותו "קן" למופת.  הגברים, שימו לב, אינם "מתחזקים" את "הקן"- וודאי שלא, הם סוכני מוסד.

ב- Ynet אף הדגישו במיוחד כי כאשר ראש הממשלה פנה בתורו אל הלוחמות, הוא השווה אותן אל גל גדות בסרט החדש בו היא מככבת (וונדר וומן), ואמר כביכול כי "את מה שגדות עושה בסרטים, הן עושות בחיים האמיתיים." כך לפחות לפי הדיווח.

למעשה, מקטע הווידאו שצורף לכתבה עצמה, קל היה להבחין בטעות הדיווחית מיד- שהרי למעשה, דבריו של נתניהו נאמרו בלשון רבים, ז כ ר :
"מה שהיא עושה בסרטים", הוא אומר שם " א ת ם עושים בחיים".

מדוע שינה העיתון את מין הפנייה בדבריו של נתניהו? האמנם מדובר בטעות פשוטה? אולי, אבל גם אם כך- הרי שאין עורר על כך שההשוואה בין נשות מוסד לשחקניות בסרטים הוליוודיים יוצרת מיד מחשבות מסויימות, שההשואה בין גל גדות ל"סוכנים" זכרים לא מצליחה ליצור. אגב כך, נוצר כמובן עוד קו שמבדיל ומייחד את קבוצת הסוכנים מן הסוכנות.

 

כך או כך, בין אם הדברים נאמרו ממש, ובין אם נוספה להם דחיפה לא רצונית מצד המדווחים, נראה כי "ההצדעה ללוחמות" מובדלת ביותר מפרמטר אחד מ"ההצדעה ללוחמים". איש לא יכחיש כי מחוותו הנרגשת של הנשיא לנשות המוסד היא כנה, אלא שלא כדאי לנו גם להעלים עין מאותה הנחה בסיסית הגלומה כמובנת מאליה במחווה זו, ושמצאה ביטויה בהערה הקטנה של בית הנשיא לעיתונות: הערה שכמוה כפיתקית נורמטיבית, שמשוגרת לקהל המובל עדיין לפי אותו הַלֵל עתיק לאשת החיל האידיאלית: אמנם, קמו בניה ויאשרוה – בעלה, ויהללה. נשים מצטיינות זוכות להצדעה אמיתית רק מתוך כך. הנשיא פרס הוא אולי גבר בן תשעים, שאפשר לסלוח לו על הישענותו על תפקיד זה כביכול של האישה ב"תיחזוק הקן המשפחתי", אבל "בית הנשיא" כמוסד, (ואמנם גם, אנו-כקהל) כבר אינו יכול להנות מאצטלה מפוקפקת זו.