שני רישומים מאת סנדריל יעקובי 

כאן

"כאן, כאן, כאן ! רשימותיי!" הוא כרע אל הקרקע והרים את הדפים האלה, שבהם הוא כתב כמה מרגעיו הקטנים ביותר. את המילים האלה הוא לא אמר. הוא אפילו לא חשב אותן כלל.

"כאן, כאן!" הוא לא חשב דבר. מעל הדפים היו רשומים תאריכים שונים, זמנים בחייו. התחלפויות עניינים, מחשבות קטנות על רגעי יום. "כאן כאן" הוא לא אמר מילה.

הוא כרע וחיפש בין הדפים האלה, שהוא יודע שאי-פעם כתב אותם הוא, הוא ולא אחר.

חלק מהדברים הוא כלל לא זכר. ולכן הופתע לגלות עתה ביטוייים שמצאו חן בעיניו, או כאלה שנראו כאילו נכתבו על ידי אחר. "כאן" הוא חשב. "כאן".

 

Caspar David Friedrich, 1809 Monk by the Sea, oil on canvas 110 x 172 cm

– – –

מחלומו של סטודנט ירושלמי

שוב הוא פטפט עצמו לדעת וראשו כואב עליו, ורצונו לבכות לעוד ועוד.

שוב צורבות עיניו מדמע חד וקשה, ושוב ראשו כואב וכבד.

מאוד קלו הרהוריו בעת חברת אנוש, הוא אולי אומר לעצמו במרירות אופיינית ובלתי ממוקדת.
באוטובוס, נזכר, היה נוסע בשמחה.  באוטובוס. בחברת אנשים. הוא נזכר. ובאוניברסיטה. גם באוניברסיטה. היה מדבר הרבה. היה מפטפט ומפטפט כל היום . וגם היום. גם היום פיטפט שוב.
וכשהוא נכנס סוף-סוף לביתו, אחרי יום דאבה ומשא לא-מעט, הוא התיישב מכורבל על השטיח, שלא העביר את קור המרצפות. שמע כיצד בחוץ יורד הגשם ומוטח אל חלונותיה הגבוהים של דירתו הישנה.

מַיִם הפעם לא נכנסו, ולא שטפו את הרצפה. הוא הביט בה ובלי חמלה, הביט בגופו, וכמעט שלא חשב-  האם זהו הכל?
ועיניו כאבו עד מאוד, כפי שהן כואבות גם עכשיו. ובטנו חשבה להתכווץ ולפלוט את כל שצברה במהלך יומה הארוך. אך התאפקה ולא השיבה לרצפה הקרה כגמולה.

על קיר החול הארוך והגבוה שעלה מן הרצפה ראה פתאום מטפס עכביש חורפי, והביט בו זמן רב בלי להניע איבר. על אף שכנראה רצה מאוד במותו, הוא לא זז כמלוא נימה, ואף לא ירק לכיוונו. לא דבר.

מעילו הנוטף שליד הדלת, ושלולית המים הקטנה שנקוותה בסמוך ומתחתיו, סימנה לו כי זמנו תם ממנוחת בטל זו וכי עליו לקום ולהתהלך. וכבר מאוחר.

והעכביש מטפס היה על קיר. והקיר מן הרצפה, כבר הגיע עד למעלה.

הוא דמיין שראה את עצמו מסתכל מלמעלה על בבואתו ההפוכה, המתבוננת. כך, כך הוא נראה עכשיו לכל העכבישים ההפוכים בעולם הישר והלבן והארוך והגבוה הזה, של קירות ישנים ועתיקים. חלונות דירתו שוב חרקו.

לפתע נזכר במפזר החום.