ישראלים

רונה ברנס


(יהודי)

אתמול, בעודי יושבת בבית קפה קטן, מתרעננת מנסיעה ארוכה בתחנת דלק, שמעתי שיחה מקרית בין איש ואישה:
הוא ערבי או ישראלי? שאלה האישה את האיש. אינני יודעת על מי הם דיברו.
האיש השיב: ערבי, ערבי, מג'יש נדמה לי או משהו מהצפון. – – אה. אמרה האישה מסכמת. ערבי.

זה הזכיר לי שיחה אחרת ששמעתי, בימיי הראשונים באוניברסיטה, בסיטואציה דומה במטעניה ובמשמעויותיה: ומעשה שהיה כך היה:

היה במחזורינו סטודנט אחד, רהוט, לבנבן, עדין, וממושקף – כולם קראו לו אדי. הוא למד משפטים וכלכלה.
ויום אחד, עוד בתחילת השנה הראשונה, כאשר רובינו לא הכרנו אחד את השני עדיין, ראיתי את אדי עומד בצידי אולם ההרצאות, מדבר עם אחד הסטודנטים הערבים, שתמיד הסתובבו בקבוצה יחסית קבועה, בערבית צחה ויפה, דיבר כמו ערבי.
אני מודה- התפלאתי.
חשבתי- וודאי שירת במודיעין.
הסתקרנתי, אך הייתי חייבת להשלים את שיעורי הבית. כך או כך-מישהו עשה את העבודה השחורה במקומי, ושאל את אדי בפשטות מאין לו הערבית הרהוטה והיפה הזאת שבפיו. כשאדי השיב לו שהערבית מהבית, המשיך עמיתו הסטודנט והתעקש בכל זאת על עוד פרטים : ההורים מעיראק? מאיפה הם עלו? לא- ההורים מכאן, נצרת, הסביר אדי. ואז נפל לסטודנט האסימון. "אה!" הוא פלט באנחת פליאה כנה – – "אני מצטער, – – – חשבתי פשוט שאתה ישראלי!"

אחר כך הסטודנט המשיך לצחוק, ולהתנצל על זה שלא הבין מיד. עתה, לאחר שהבין שהוא בעצם ערבי, הוא עבר לשאול אותו מאין לו העברית המושלמת– ואדי ענה, שההורים שלחו אותו כל חייו לבתי ספר יהודים בלבד, והשיחה התנהלה לה עד דעיכתה הרגילה.

אדי אינו ישראלי – הוא ערבי. זה פשוט מובן מאליו.
העיקר שהבנו בסוף.

**************************

ריבוי שלא הופנם

רבים מאוד הם הסימנים לכך כי ריבוי הזהויות הישראלי, המאפיין לא רק את הציבור הערבי כי אם גם רבים מבני קבוצות "אתניות" או אתניות-מדומיינות אחרות בישראל, עדיין לא הופנם.

חמור מכך – לעיתים דומה, בעיקר סביב מלחמה כמובן, כי הקולות הקוראים ל"התאחדות", "אחדות", ו"אחדיות" – מימין ומשמאל – רק מתגברים. הקולות האלה מכוונים ל"ישראלים" כאילו מדובר רק "בעם ישראל הסגולי" – וקוראים לנו להיות מופת של "עם אחד – לב אחד", "עם אחד-דם אחד", "עם ישראל מאוחד וחזק", וגם "כולנו עם החיילים".

נראה כי השואפים לאחדות הטוטאלית, להסכמה המוחלטת שתוביל אותנו לנצחון כביכול – אינם מאמינים בבני אדם, השונים זה מזה ומשונים אלה מאלה.
קשה יותר להאמין בבני האדם המשונים: הם נדמים טיפשים פעמים רבות כל כך, ומעצבנים ומכוערים, חלקם אלימים, ומחלקם אנו נפגעים בקלות, כי בני אדם נוטים להיפגע בקלות.
בני אדם זה לא עסק נוח.
הגדרות וסמלים, דגלים ומכתבים קורעי כליות ולב של מח"ט גבעתי ("הרוח ששמה הוא גבעתי"), דמעת האם השכולה, בית העלמין הצבאי, הדגל, ולאחרונה גם – צילומי החיילים עם זריחה עטופי טלית ותפילין – אלה הם קפסולות בדוקות להאחדה ואיחוד.

ברסלבים עם חיילי מילואים צוק איתן קיץ 2014

חיילי מילואים וברסלבים, יולי 2014, מבצע צוק איתן, ליד רצועת עזה. צילם: דקל שפירא

זהו כמובן גם בדיוק החומר ממנו עשוי בנימין נתניהו: מלך הקיטש הגדול.
זהו סוד כוחו: התאחדות מול כוחות הרשע זה הבנזין הטוב ביותר, הקל ביותר. דוגמא אקטואלית לכך ראינו בדיון הסוער שנערך ביום ראשון, 9.11.014, בישיבת הממשלה, ובו התעמתו השר עמיר פרץ וראש הממשלה נתניהו. וכך אמר נתניהו בתגובה לדברי פרץ:

אצלכם [השמאל – ר"ב] היוזמה היחידה היא לקפוץ מהצוק ולהתקפל. תפקידו של מנהיג הוא לראות את המציאות ולאחד כוחות מולה. אנחנו נתונים בעיצומו של מסע הסתה איסלאמיסטי ברמה העולמית, של האסלאם הקיצוני ששולל את זכות הקיום שלנו כעם וכבודדים. כל אחד מבין את זה. רואים את זה ברחבי המזרח התיכון עם מדינות שנופלות בידי האסלאם הקיצוני שלא משאיר מקום לקיומה של מדינת ישראל. לצערנו הרשות הפלסטינית ואבו-מאזן שותפים לזה ואנחנו שומעים את זה מראשי מדינות ערביים שלא נשרפו עדיין בבערה הזו. מי שאמור להתאחד נגד זה הם שרי הממשלה. אבו-מאזן בורח מכל הסכם. הוא בוחר ללכת לכיוון הזה.

הסכימה ברורה: מעל הכל: המנהיג- שתפקידו "לראות את המציאות ולאחד".

אבל מלכתחילה "כל אחד מבין" את המציאות המאוחדת הזאת. מי שלא מבין – שיישאר בחוץ.

הפלסטינים (תחת הנהגת אבו מאזן) מאוחדים עם כוחות האופל המוסלמים של דעאש, חמאס וחבריהם – כ"שותפים".

בתמורה –
כל שרי הממשלה צריכים להיות – איך לא – מאוחדים כנגד כוחות האופל.

צריך ליישר שורות חברים- במלחמה כמו במלחמה, וכו'. במלחמה אין זמן למורכבויות.

*

בתחילת ספרו "העם המחוצף" כותב יהודה באואר על האחדות ועל סכנותיה בתוך העם היהודי:

קריאה לאחדות העם היא סם מוות […] זוהי [התרבות היהודית-ישראלית] תרבות שחיה על מחלוקות, ואם תעמוד תחת מכבש של אחדות […] היא תיחנק. הצילו אותנו מאחדות!

אפשר להרחיב את קריאתו המזהירה של באואר לכל סוגי האחדות בכל חברה, ולכל סוגי הקיטש. האחדות והקיטש (בייחוד זה הפוליטי) הם סם המוות, וכמו שבנימין נתניהו, בנט, וכל גוש הימין הצוהל מדגימים לנו שוב ושוב – בייחוד בעתות מלחמה (המרובות כל כך בארץ הזאת) – זהו סם המלחמה.

.

וואינט דגל ישראל כולנו עם החייליםצילום מסך מימי "מבצע צוק איתן"

******

על השאלה "ערבי או ישראלי?" ראו גם: שי שטרן מראיין את "בני דודינו" – הצצה אקראית לערוץ 10 בזמן מלחמה

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “ישראלים

  1. kopelistus הגיב:

    פייר

    אם הייתי רוצה הייתי פותח את השיח הרדוד שמוצג כאן לעומק המרהיב של הויכוח הציוני רפורמי.
    לדיון הזהותי של מאפו, אחד העם, רנ"ק, הס, קלישר, הרצל ועוד.

    אבל כבר הוחלטה כאן התוצאה וכל ענקי הלאומיות היהודית בטלו למול הטקסט העמוק:
    "נראה כי השואפים לאחדות הטוטאלית, להסכמה המוחלטת שתוביל אותנו לנצחון כביכול – אינם מאמינים בבני אדם, השונים זה מזה ומשונים אלה מאלה."

    ודווקא אלו המאמצים שיח של זהות עד כדי פירור החברה לכל תכונה, והפיכת כל תכונה ושוני ל'זהות', הם לוקים בהנחת היסוד אנטי-זהותנית(במובן שכותב המאמר הנ"ל יאמץ) – הגנריזציה של האדם: כולנו בני אדם ועל כולנו אותה תשתית שקרית.

    התכונות כזהויות.

    מי שרוצה לחקור מהי אותה אחדות במובן הפילוסופי ומהו אותו גורם אסנציאלי, ג'נרלי, המגדיר קבוצה לאומית למשל, מוזמן לקרוא את שברי הנפש של מ.י ברדיצ'בסקי או הרצל בעומדם מול ברירת ההתבוללות.

    בסופו של יום – הזהות שלנו מתחילה לפנינו וממשיכה אחרינו. היא יכולה להשיר אותנו אנו יכולים לחמוק אל הקרקע, אל התלישות היהודית הידועה(ע"ע סיפור של ברקוביץ' – מי זה? יודע כותב המאמר?) אולם כיחידה קולקטיבית, התולדה עובדה בחברה. וכאן בחממת התולדה היהודית האחדותיות מתגלה בעת מצוקה.

    רק אדם בעל תסמיני עיכול עצמי, אדם שמהותו המוסרית התאבדות יראה בליכוד לאומי לאור מתקפה כנגע רע.
    רק מי שלא מבין חברה ולא קרא היסטוריה רואה בליכוד אל מול איום אמיתי – קונקרטי-מעשי-תוקפני כ"סכנה".
    אין כאן איומי סרק חרדתיים של הטרור הסובייטי או הגרמני, אין כאן איומי סרק שקריים של שלטון הגנרלים בארגנטינה.
    אל מול איום אמיתי, חברה שלא מתאחדת, נדרסת – ההיסטוריה מוכיחה זאת.

    רק אדם השבוי באידיאליזם שלו יהלל פלגנות בעת מצור – ולא למדנו את מחירה עם נפילת הבית השני?
    מסתבר שלא – הצדוקים של ימינו דברים במגילת זכויות האדם כמו שהקראים סוגדים למקרא והחרדים לשולחן ערוך.

    אהבתי

    • אשפתון מודה לכותב התגובה גס הרוח, המזלזל בכותבת המאמר, ומניח כי ידיעותיו ההיסטוריות, הספרותיות והפילוסופיות עולות על שלה, כדבר המובן מאליו.
      מה נאמר. הארץ לעולם עומדת, והטוקבקיסט נוהג בה כבשלו.
      כל כך הרבה שטויות נכתבו בתגובה זו, השוואות אוויליות, פחדניות ודוגמטיות- תקצר היריעה, ותקצר הרוח מלהרחיב. יש לקוות כי להבא ישכיל המגיב הנכבד למצוא כותבים אותם הוא ימצא לרמתו, ולא יטריח עצמו בין דפי אתר רדוד זה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s