מיטל משיח

הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש. דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת. וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח. כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא

**

ומה אני עושה.

ישבתי היום בשולחן , במקום היפה שנקרא תמול שלשום.

ישבתי ועישנתי שלוש סיגריות אחת אחרי השנייה, והקשבתי לחברי לשולחן מדבר על דרידה. וגם הוא עישן ארבע סיגריות, אחת אחרי השנייה, וגם שתינו שתי כוסות בירה, אחת כל אחד.

והוא שאל אותי אם אני חושבת שהוא יפה. ואני אמרתי שכן.

והוא אמר שלא יכולתי להגיד אחרת. ואני אמרתי שכבר אמרתי פעם.

ושיקרתי.

הבל. סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח.

והיה ערב יפה יפה.

בין כל האנשים שמסביב, והייתה נגינה, וגם היא הייתה יפה יפה והאנשים היו יפים מאוד.

מאוד יפים היו האנשים.

אבל עכשיו אני נזכרת בדברים כמו שהיו באמת , והרי זה מגוחך: יושב מולי אדם שמלקק את הצלחת, מיד לפני שהוא פוצח בספרו על דרידה, על דרידה. זה מה שהיה באמת.

הר ציון, ירושלים 2013  צילום: חמוטל וכטל

אבל על יופי, על יופי הוא לא דיבר.

נזכרתי באבא של איציק, שגם הוא מלקק את הצלחת, ואז מדבר על איזה ספר שהוא קרא, ומתעניין במצב הספרות היום. ואני אומרת: המצב קשה, והוא מהנהן בראשו עם השיער המעט, ומלקק את הצלחת, בלשון רחבה ומאודמת.

ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש.

דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת .

וכנראה שאת כל הצלחות בתמול שלשום מישהו ליקק בזמן זה או אחר.

והכל הבל ורעות רוח.

ואין זכרון לראשונים, וגם לאחרונים אין זכרון.