על סרטי מדידה, סינדי קרופורד, ופיד הכתבות הראשי של ynet

רונה ברנס

הדברים הבאים פורסמו במקור באתר 'העין השביעית'

חלק משיגרת היום שלי הוא גם הפסקה. הפסקה, כידוע, לא תמיד כוללת יציאה החוצה, רכיבה על אופניים וכו', אלא, ואולי אפילו לעיתים תכופות יותר, שיטוט אקראי ומהיר באינטרנט. חפוז ולא מזיק.

וכך היה שבבוקר אחד, בין מחשבה למחשבה, עשיתי מעין הפסקה כזו, הפסקה שיטוטית באינטרנט, שבמהלכה הגעתי בלי משים כמעט לעמוד הראשי של ynet. אלא שכותרת אחת, שגרתית לעייפה,שהוצמדה לתמונה אחרת, שגרתית אפילו עוד יותר, עצרה אותי משיטוטיי, וקטעה את הפסקתי, ובעצם שיבשה לי את היום כולו.

ה"כתבה" הזו שהוצגה אותו היום (1.2.2014) בעמוד הראשי של אתר ynet נשאה את הכותרת המוכרת: "10 הדיאטות הכי קלות".

ולה צורפה התמונה הבאה:

דיאטה- אישה

בה אנו רואים אישה, שרזונה מזכיר כרגיל דמויות בסרטי אנימה יפאניים, המודדת את צרוּת מותניה באמצעות סרט מדידה.

התמונה הזאת, והכותרת הנלווית לה הטרידו אותי משום מה, ומצאתי את עצמי מתחילה בחיפוש, שמטרתו הייתה לגלות קצת יותר על סרט המדידה ותולדותיו, ואולי עוד על האופן שבו הוא הגיע לחבוק את המותניים של נשים מרובות כל כך, ואמנם גיליתי כמה דברים מעניינים.

העיקרי שביניהם הוא ההבנה לפיה "סרט המדידה" הוא בעצם מעין "סגנון" אסתטי נבחר, סטייל פרסומי לכל דבר ועניין, קו שיווקי, ומה שעוד יותר מעניין הוא שבאמצעות ה"קו" הזה, ניתן לאפיין, כפי שנראה, בדרך כלל גם את סוג הפלטפורמה שבו הוא מוצא את פרסומו. זה עניין של טעם, וטעם עשוי ללמד אותנו לפעמים הרבה יותר מכפי שאנו מאפשרים לו. אחרי הכל, כמו שאומרים הגרמנים- Der Ton macht die Musik – זה לא (תמיד) מה שאתה אומר, אלא הדרך בה אתה אומר זאת.

כמובן, אין ספק כי רעיון הסרט מבטא אידיאלים עמוקים יותר, והוא אינו יכול להיות מוגדר כבחירה שיווקית תמימה. האידיאלים שעומדים מאחורי בחירה כזאת הם וודאי גם ערכים אוניברסאליים באשר לאסתטיקה הנשית, והתפקיד האסתטי של האישה בחברה המודרנית- כאובייקט למדידה, ממש כשם שהאישה נתפסת כאובייקט לצפייה מתמדת (למשל, כשאת שותה בקבוק קולה –שבדיוק יצא מהפריזר ביום חם, את שייכת לז'אנר שלם של נשים שמוציאות בקבוק קולה קפוא מהפריזר, ומחככות את חום גופן הלוהט בקור המקפיא של הבקבוק הנוזלי- וראו למשל פרסומת משנת 1991 של דיאט פפסי, בכיכובה של סינדי קרופורד:)

יחד עם זאת, אם בוחנים מעט את הנושא, דרך הכלים שמציע לנו גוגל למשל, נראה שאפשר לזהות בכל זאת כי *סרט המדידה*- כאובייקט נפרד – מבטא, כשלעצמו, גם אוריינטציה פובליציסטית, או פרסומית, מסויימת, ואולי אפילו- מובחנת.

אמנם, נראה כי הדיון ב"דיאטה" דווקא דרך סרט מדידה (ולא למשל דרך צילום של קרקרים דלי קלוריות) יש לו נטייה להתנהל מעל במות מסויימות, ובהחלט לא מעל אחרות. הבחירה האסתטית הזו סביב הדיון הדיאטתי במילים אחרות, יש בה כדי להעיד על אוריינטציה כללית (אסתטית ותוכנית) של הבמה שבה אותו *סרט מדידה* מופיע:

כך למשל, הדיילי מייל הבריטי, אחד הצהובונים הבריטיים הנפוצים ביותר ( שני אחרי הסאן-The sun) , בוחר לעשות שימוש קבוע ועקבי בסרט המדידה בדיוניו המרובים והקבועים אף הם בדיאטה: וראו פירסום מ-2010, 2011, 2012, 2013, ועוד מ-2013, ועוד אחד מ- 2013, ועוד.

אמנם, גם הטלגראף למשל, בכתבה אחת שהתפרסמה בינואר 2014, עושה שימוש בצילום של גבר(!) שלמותניו סרט מדידה, אבל כשהוא עושה זאת, כלומר כשהטלגרף משתמש בסרט מדידה בהקשרי דיאטה, הוא עושה זאת בהקשר של דיון שלילי המבקש להזהיר מסכנות מסויימות הטמונות ב" fad diets", דיאטות טרנדיות, שאין בהן תועלת.

האתר ynet כידוע מיתג וממתג את עצמו עדיין כאתר מהיר, כאתר של סנסציות, של "סצינות", הכולל גם, למשל, בדר"כ לפחות וידאו אחד, מפומפם היטב לקהל האינטרנט, שאמור לסחוט מאיתנו תגובה של "זעזוע", הנאה פורנוגראפית, עצב קורע לב, התרגשות ילדותית, או בוז. כך או כך- זה יהיה סנסאציוני: "סקס בשלישייה זה מגניב", "האמהות הכי לוהטות בביצה המקומית", אריה דרעי זכאי, ועוד ועוד ועוד מיני "פריטים", אייטמים שמרטיטים אותנו מבפנים ומבחוץ.

במילים אחרות- ynet הוא צהובון.

בהקשר של אסתטיקת סרטי המדידה- הבנה זו מעניינת במיוחד:

כמו הדיילי-מייל גם וואיינט מצמיד את סרט המדידה לנשים המדויטות בקביעות ובעקביות, ושלא כמקרה של הטלגראף למשל, וואינט עושה זאת בדרך כלל בהקשרים של דיונים חיוביים בנפלאות הדיאטה.

וכמו בדיילי מייל, אגב, גם כאן הסרט הפך להיות אייטם עצמאי של ממש:

כך, בתוך חלק מכתבות הדיאטה שתוכלו למצוא להלן, תראו כי הסרט מופיע לפעמים לבדו על צלחת (למשל כאן מ- 2012), או במקרה אחר סרט המדידה עוטף תפוח אומלל (למשל כאן מ-2013), או תוכלו לראות את הסרט עטוף כמו ספגטי על מזלג קר ומתכתי (שוב מ-2012), הרחק הרחק ממותניה החטובים והחמימים של נערת הספורט הגמישה. כל אלה הם מוטיבים קבועים גם בשימושים החוזרים בסרטי מדידה של הדיילי-מייל הבריטי.

וראו עוד דוגמאות: 2004, 2009, 2010, 2011, ועוד.

על nrg של מעריב אינני רוצה לחרוץ משפט לעת הזו. רק אוסיף כי גם nrg אינם נרתעים מליין סרטי המדידה והדיאטה:

כך למשל בכתבה באתר המסבירה לנו כיצד נרזה בלי לעשות דיאטה, תמונת האמצע היא שוב מזלג סקסי ומבריק שעליו מונח בנונשלנטיות סרט מדידה. מוטיב מצליח במיוחד כנראה.

הכתבה, דרך אגב, כתובה כולה בלשון רבים (זכר) וזוהי אולי הזדמנות טובה להזכיר טענה שעשויה לעלות בעד הטרנד, טענה שאולי תיקרא גם "טענה-פמיניסטית": שהרי, נראה כי אמנם הורחקה הדיאטה סוף סוף מהאישה. כלומר, הפירסום הדיאטני כבר לא מכוון לאישה בלבד, והוא כבר לא מיועד לשמר את אידאת "האישה האסתטית". זהו נסיון ראוי. אלא שהכתבה המסויימת הזו, שאמנם לא מופיעה בה אף תמונת אישה, והיא כתובה כולה בלשון נייטראלית, פורסמה במקור, מה לעשות, במגזין "נשים" של מקור ראשון. קהלה האבסולוטי אם כן הוא עדיין קהל הנשים, ואל נשים פונים, כפי שהבנו כבר, עם מזלג וסרט מדידה.

בחיפוש דומה שערכתי בכתבות בנושאים (הרחבים) של הדיאטה בעיתון "הארץ" בגירסת האינטרנט שלו, בדרך כלל לא מצאתי תמונות של בני אדם או של סרטי מדידה לצורך העניין- אלא, למשל, של סנדוויצ'ים מלחם מלא. אבל זה גם משום שהיומרה של הארץ מלכתחילה בדיונים ממין אלה רחבה הרבה יותר מכתיבת טור של מתן עצות לקוראת המיוסרת.

אז מה מסמן סרט המדידה? ומה מבדיל אותו בעצם מ"מסמני נשיות אינסטנט" אחרים במרחב הפירסומי והדוֹבְרוּתִי שלנו? ומדוע הוא מופיע בתדירות גבוהה כל כך בבמות מסויימות ולא באחרות, סביב מה שנראה כדיונים דומים?

כשסינדי קרופורד באותה הפרסומת מ-1991 שהוזכרה קודם, שותה פחית דיאט-פפסי, וכששני הילדים (הזכרים) שם צופים בה- זה אמנם מייצר "מסמן נשיות אינסטנט" , או "מסמן יופי אינסטנט", אבל לפחות במקרה הזה- אנחנו עוד נותרים עם האישה. אמנם זו אישה שמתקיימת בשביל המבט, זו אישה שמתקיימת בעצם בזכות המבט ה"גברי" (וההשפלה אולי עולה ככל שה"גבר" יורד בגיל), אבל זו עדיין מעין אישה שכזו. סרט המדידה (כפי שהוא מופיע לא רק בוואינט, ולא רק בדיילי מייל) קיבל את עצמאותו מתוך הקצנה של מגמה מוכרת ומסוכנת בתרבות המערב בכלל, לפיה "הרעיון" יש לו נטיה לקבל עדיפות על המציאות. אכן, פרוסת הפיצה המהבילה, החמימה, והבצקית, נראית תמיד טוב יותר על פלקט הפירסום, מאשר כפי שהיא תיראה על הצלחת שלי, אבל בשני המקרים מדובר בפרוסת פיצה. במקרה של הפירסום הדיאטטי לעומת זאת-   האישה האידיאלית, הרזה כביכול, היא בכלל לא אישה, היא סרט מדידה, היא הרעיון, והרעיון הזה מבוטא בעולמו הווירטואלי של ynet (שהוא כנראה אחד העולמות העבריים הנפוצים היום להפצת "מידע") בצורה של קוד: סרט מדידה.

כך מציב לנו ynet דרך קבע "מטרות" שמסומנות לנו בקודים שכבר הספיקו להשתקע במוחינו, שקיעה שמערכת ynet מסייעת כמובן לתרומתה העברית ביד רחבה.

"מטרות" הן אובייקטים שלכיוונן זזים "כדי להגיע", והן בדרך כלל מוצעות לנו בצירוף "כמה דרכים" "קלות ומהירות" להגיע אליהן. רוצה להיות רזה? בטח שאת רוצה. רוצה להיות רטובה? בטח שאת רוצה. לכן- אין זה מפתיע שתרבות סרטי המדידה הדיאטטיים שולטת בטעם פרסומאי, או דוֹבְרִי, מסויים ולא באחר. נגיד בזה של ynet ולא בזה של Die Zeit.

בדף הראשי של ynet החיים עוברים מאוד מהר, אייטמים מוחלפים כל רבע שעה, והפיד הראשי של "הכתבות", שמופיע במרכז העמוד, מתחלף ללא הרף. סרט המדידה מתאים את עצמו לאווירת הבָּזק הזו.

הסרט מסמן את ה"מטרה" שאפשר "להשיג" באופן "אובייקטיבי". המספרים מדברים בעד עצמם: 10 הדיאטות הקלות בעולם כאמור, או 10 דרכים שיעזרו לכם (אבל בעצם- לכן- ולראיה התמונות שבכתבה הן כולן של נשים) לאכול פחות ואפילו 10 דרכים לרזות בלי דיאטה!, ועוד ועוד מיני מספרים טיפולוגיים שנועדו כולם לסמן את המטרה ב"יעילוּת", שהיא כידוע צו השעה.

סרט המדידה, הוא ההמחשה הגראפית ביותר לסיסטמת הכיול שנדחפת לנו דרך צינורות הדוֹברוּת והפרסומאות, שלפעמים מתערבלים גם במה שנחשב עדיין לעיתונאות. אולי יותר מכל- המדידה החוזרת והנשנית, והתנועה שבין טיפ אחד לעשירי, דואגים שנישאר תמיד בגבולות הפיד הראשי וההיסטרי של ynet, שמספק לנו את הדברים מיד ובמספרים, במיצמוץ שנועד לספק את העין שלנו שהתרגלה לשפע הבלתי פוסק של "קיטש המידע", המוזרם אלינו באימפולסים מדוייקים של קודים ויזואליים.

gain-weight-book-600x450

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s