תרבות הבורים – קְלַסְתֵּרוֹן

white

* מבט לאחור במחווה קטנה לכתב העת 'סימן קריאה' ולעורכו מנחם פרי

white

החודש (מאי 2015) חוגג אשפתון שנתיים לקיומו, והוא מתכוון לציין זאת עם שתי מחוות:

מחווה אחת תהיה למפעל התנדבותי ותרבותי עירוני – רדיו מרכז העיר (ירושלים) – אשר זוהי השנה הרביעית לפעילותו (ועל כך ראו בימים הקרובים).

המחווה השנייה, שעמה נתחיל דווקא, מכוונת לכבודו של מפעל תרבותי וספרותי אדיר, כתב העת "סימן קריאה", שאמנם החזיק כמעט עשרים שנה (1972–1991), ובכל זאת אפשר להצטער על כך שלא האריך עוד בצורתו זו דווקא (אמנם, ספרי הוצאת "הספריה החדשה", הם המשך ישיר לכתב העת ובכל זאת חבל שכתב העת עצמו לא המשיך עד היום הזה).

באופן ספציפי, ובאופן טבעי, תתמקד המחווה בעורכו של כתב העת, הפרופסור מנחם פרי – אחד האנשים, שלו אני (ביחד עם רבים בלי ספק) חייבת הרבה מהשקפותיי, תפיסותיי, והשכלתי הכללית (המצומצמת אף על פי כן, ושלא באשמתו כמובן).

רונה ברנס  

white

מנחם פרי וקלסתרון "תרבות הבורים"  – הקדמה

חוברת מספר 5 של 'סימן קריאה' (פברואר 1976), כמו חוברות רבות של כתב העת, כוללת "רשימות פתיח" – רשימות אשר משמשות תגובות לעניינים כלליים ופרטיים, מחשבות, ביקורות ועוד כיו"ב. בעת שדפדפתי בה לאחרונה, נתקלתי בקטע קצר ששעשע אותי במיוחד, שכתב העורך מנחם פרי ושנשא את הכותרת: "תרבות הבורים (קלסתרון)". השתעשעתי לראות שוב ושוב ובאופן חד וברור עד כמה למעשה אנחנו עדיין מדשדשים באותה הביצה – עם כמה שינויי טעם וריח, עם כמה שינויי שמות, ובכל זאת המים הם אותם המים.

באותה רשימה קצרה, כותב פרי על התרשמותו (השלילית בלשון המעטה והקיצור)  ממקבץ "אירועים ספרותיים" מן הזמן הסמוך לכתיבת הרשימה: פרי מתייחס בקצרה לאופן ציון "שבוע הספר" באוניברסיטת בר אילן, לאנתולוגיה שיצאה בחסות בר אילן,  ולעוד כמה דברים הקשורים בחוג לספרות של "אוניברסיטת בר אילן שבפאתי רמת גן" (ראו שם), ואשר מכולם מסתייג פרי, ומביע תמיהתו העוקצנית והטיפוסית (הדברים נכתבו כזכור ב-1976).

וכך כותב פרי בהתייחס אל אלה:

כל זה [היינו כל אותם אירועים אליהם התייחס – ר"ב] הוליך הרהורים על האקלים החברתי הקלוש, האופף את הספרות העברית בשעה זו, ומסתבר כי ל'תרבות הבורים' שלנו יש קלסתר מובחן למדי.

מיד בהמשך מציע פרי רשימה סדורה, שאמורה להרכיב קלסתר זה.

משום תוקפם של הדברים גם היום, ומשום שנראה לי כי יש בהם כדי להועיל לכמה מאיתנו, גם מעבר לשעשוע חולף, מצאתי לנכון להביא את דבריו של פרי גם לקוראי אשפתון, עם השמטות מעטות במקומות שבהם הובאו דוגמאות, שמטבע הדברים היו רלוונטיות בעיקר לתקופה שבה נכתבו. 

במקום בו נעשתה השמטה מעין זו מופיע הסימן […].

 

white

סימן קריאה 5

white

"תרבות הבורים" (קלסתרון) / מנחם פרי

*הדברים פורסמו לראשונה בכתב העת "סימן קריאה" 5, פברואר 1976 (עמ' 297–298) ומובאים באישורו הנדיב של פרופסור פרי.

 

  1. באקלים ספרותי ממשי יש קאנונים ספרותיים ברורים. כרגיל, אחד מהם מוצק, מקובל, ואחרים מבקשים לרשת את מקומו וקוראים עליו תיגר. תוך כדי כך מתחדדת המחשבה הספרותית, גוברת המוּדעוּת למאפייניה של ספרות, לאפשרויותיה ולהבדלים בין פואטיקות שונות. לעומת זה, באקלים הספרותי שלנו אין קאנון מוצק ואין התמודדות אמיתית, בעלת תכנים. במקום מודעות פואטית יש ערפול. לא רק שאין הסכמה –  דבר שאין צורך בו – אין גם מחלוקת ברורה ומחדדת מושגים.  גבולות "הספרות" מפולשים אף הם: כל מי שפרסם "שיר" מקרי או הוציא לאור קובץ שירים בכספו המלא – כבר הוא נקרא "משורר" באמצעי התקשורת.
    white
  2. "מרכזי סמכות" ענייניים, העשויים להשפיע על אופי ראיית הספרות – מאבדים את סמכותם. בחברת הבורים – יכולת ההקשה האינטלקטואלית שואפת אל האפס, ניתוחים רגישים ומדייקים – מעייפים, השכנוע בלתי אפשרי. מצד אחד פתוחה חברה זו להשפעות ולשיקולים שלא מגוף העניין: סופר שהופיע בטלביזיה הוא סופר "חשוב": חוקר העורך אנתולוגיה מעדיף את הקולגות שלו; עורך מוסף דואג לרצנזיות על ידידיו… גינוני רטוריקה וצעקנות באים במקום הנמקה עניינית; צביטות בלחי המבוּקר – במקום קריאה איטית ביצירותיו. ההמונים צמאים ל"דם" במקום להסתכלות בטקסטים […]
    white
  3. הולכים ומתרבים טקסים, גינונים ומסגרות ריקות מתוכן. ועדות מתפשטות כְּיַּבְּלִית. הכל שותפים לידיעה כי הקריטריונים של מפריסי הפרסים אינם רלבאנטיים; אפילו תמימים אינם סבורים, למשל, באמת, כי הספר שזכה בפרק ביאליק הוא באמת הספר הטוב של השנה. עם זאת ששים סופרים לזכות בפרס זה, ואינם מסרבים לו. הפרסים, הטקסים והחלטות הועדות חסרים משמעות ספרותית, אך יש להם ערך תעמולתי. חיי הספרות הופכים יותר ויותר למפגן או לתצוגה פומבית.
    white
  4. חוסר הקשב האינטלקטואלי הוא קרקע פורה לצמיחתו של פסוידו-מדע הבא במקום דעות, עמדות ומחשבה עקרונית; לפריחה של נתחנות במקום תיאור; להפגנות ידע מְדוּמֶה של עניינים טפלים; להחשבת מאפיינים צדדיים של הטקסט הספרותי כמרכזיים ולתגובות סטריאוטיפיות על ספרות. בעוד שהמלומדים המדומים נהנים מן העובדה שאיש אינו תופס אותם בקלקלתם – מתנתקים ההוגים הרציניים מן ההוויה הרוחנית המתהווה.
    white
  5. הפודינג הערכי מביא לסובלנות כלפי כל הדעות והעמדות ולסובייקטיביזם גמור. הסתפקות בססמאות כגון "על טעם ועל ריח אין להתווכח" ו"זאת דעתך, אבל כל דעה אחרת גם היא אפשרית" באה במקום בחינה נוקבת של דברים לגופן; "שמועות" באות במקום הסתכלות מקרוב. אמונה איתנה ועיקשת, מחלוקת מרה ופולמוס ענייני נחשבים למנוגדים לטעם הטוב. […]
    white
  6. באווירה כזו מתרבות דווקא המלחמות "החיצוניות" לבעיותיה האמיתיות של הספרות. זהו עידן מאבקי הגבאים והעסקנים. וכל המשמיע דעה נחשד מיד במחשבות צדדיות ובשיקולים אפלים. […] השקפה ושיפוט מתפרשים מיד כמלחמת קליקות.
    white
  7. השטחתה של החוויה מביאה גם לסטנדרטיזציה שלה. וההמונים מתעייפים מהר. אלילים תורנים עולים. ובעולם של תפאורות קרטון לא רק שמות הרחובות מוחלפים אחת לחודש, ולא רק שמזהמים מקום ומחפשים מקום חדש, אלא אף המחזאי החביב מושלך באותה קלות בה הוכתר. לחינגת ההשלכה מצפים מראש בשמחה מוסתרת.
    white
  8. הפאסיביות הופכת גישה תרבותית שלטת. ההרגשה שהכל נסחף, שאין מה לעשות, שמאניפסט הוא דבר טיפשי, ושאין טעם לנסות לממש השקפות צובעת את מחשבותיו של הסופר. לנסוע מכאן תקופה ממושכת בחו"ל הוא הפתרון הנאות. בקרוב תהיה הספרות העברית ספרות של גולים.

מ.פ

1976

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “תרבות הבורים – קְלַסְתֵּרוֹן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s