מחווה ל'רדיו מרכז העיר' – ירושלים

white

רונה ברנס

כפי שכתבתי בפעם הקודמת כאן, החודש הזה, מאי 2015, 'אשפתון' יחגוג שנתיים, עם קהל קוראים שהולך וגדל לאט לאט, נושאים מגוונים, כותבים ואמנים מתחלפים וקבועים.

לצערנו, אשפתון הוא עוד במה שפועלת על בסיס התנדבותי. בינתיים, איש אינו מקבל שכר חומרי ישיר על פועלו, ואף על פי כן נוע ינוע.

משום כך, חשבנו כי ראוי יהיה אם לרגל חגיגות השנתיים, יפנה אשפתון את אור הזרקור אל מפעל התנדבותי אחר, שמצליח להתקיים ולהתפתח. לשם כך נבחר רדיו מרכז העיר ירושלים: מפעל שפועל מאז 2011, על בסיס התנדבותי לחלוטין, דבר שאינו מונע ממנו לקיים ארבעה ימי שידור בשבוע (!) המועברים דרך האינטרנט,  ובין 30 ל-40 שעות שידור שבועיות של תכניות.  כל זה פועל בזכותם של כשלושים גברים ונשים, אשר נותנים מזמנם ומכשרונם לטובת המשך הצלחתו של המפעל. בימים אלה, ובשנה האחרונה יושב הרדיו במרכז הקהילתי והתרבותי ביתא, ירושלים, שליד שוק מחנה יהודה.

הצעתי לירון רייס, האיש שמנהל את הרדיו ומפקח על פעילותו, ולחברים אחרים ברדיו, להיפגש ולדבר. ולשמחתי הצעתי התקבלה, וקבענו לשעת לילה מאוחרת לשבת, במרכז העיר כמובן.

 רדיו מרכז העיר - לוגו

כל התמונות מתוך: אלבום רדיו מרכז העיר, 2014

ישבנו – ירון רייס (במקור מתל אביב וירושלמי בהווה), עמרי בן דור (ירושלמי, אף הוא שדרן ומפיק ברדיו), וחברתי מיתר מורן (צלמת ואמנית שגרה – עדיין – בירושלים, והצטרפה כך סתם), ודיברנו:

ירון סיפר כי הרדיו הוקם ב-2011, על ידי נתי אורבך. תחילה זה היה מיזם קטן, שאמור היה להמשיך את עיסוקו הרדיופוני של אורבך ברדיו הר הצופים, שנסגר. אבל בעקבות החבירה של ירון לעסק ובעקבות פריחתו בסביבת הרדיו, קיבל הוא לבסוף לידיו את המפתחות, ומשם הרדיו הלך והתפתח.

בתחילת הדרך הרדיו כלל יום שידורים אחד בלבד. ב- 2012  התקדמו הדברים כבר לשני ימי שידורים שהסתכמו בכ-15 שעות שבועיות  של תכניות,  והיום מדובר כבר על 30–40 שעות שבועיות, כאמור, עם מעל ל-30 משתתפים קבועים; מפיקים, עורכים ושדרנים, שעוסקים ועוסקות בכל זוויות הפקת הרדיו והתכניות.

איך זה עובד?, אני שואלת את ירון.  זאת היא אולי אחת השאלות שעניינו אותי ביותר – איך מקיימים מפעל רציני כל כך שפועל כולו על התנדבות?

ירון ועמרי מסבירים: בכל יום יש מפיק/ה משתנה שאחראי על התכנים המועלים לאתר, ומאחר ויש עתה כבר לא מעט אנשים, אפשר לקיים סבבים של משמרות של פעם בשבועיים, שבהן בכל פעם אחד המפיקים מתבקש להפיק יום אחד של שידורים – מתכונת שמאפשרת כנראה את המשך היתכנות ההתחייבות הרצינית הזו מצד כל אחד ואחת מן המעורבים.

עמרי ושמואל זלצר  משדרים

 עמרי בן דור ושמואל זלצר בשידור

אחר כך המשכנו לדבר על הצלחתו של הרדיו. מיתר, חברתי, אומרת שהרדיו הפך למותג. אני מסכימה איתה, הרדיו מקבל לעצמו שם ומוניטין בשנים האחרונות, שהולך ומתבסס, ולא מעט, אגב,  בזכות האסתטיקה שמקיפה אותו – גם דרך האתר היפה (שלעיצובו אחראית אביגיל רוביני), המדבקות הקטנות, הסיכות שנותנות את רוח המקום המחולקות למשתתפי התכניות,  וההיסטוריה של המקומות שבהם התארח הרדיו לאורך תקופת קיומו.

ירון כמובן שָׂמֵחַ מאוד לשמוע את אבחנותינו בעניין הצלחת הרדיו, ואומר לנו בצניעות, שזה מאוד לא מובן מאליו.

אחר כך,  כשניסינו להבין מה הופך את הרדיו למה שהוא, התרכז ירון בשלושה "ערכים" שאותם הוא מנה כבסיס רעיוני, שסביבו אנשי הרדיו משתדלים לבנות את פעילותם:

ואלו הם: "לוקאליות, אינטימיות ואינקלוסיביות".

בהקשר של "לוקאליות", ירון מדבר על הרדיו כעל מודל שלפיו "העיר יכולה למלל את עצמה, לדמיין את עצמה דרכו, קצת כמו שהסדרה פלורנטין עשתה לפלורנטין."  העיר היא חלק אינטגראלי מהרדיו, והרדיו בא לשבת בתוכה, להיות חלק ממנה, ואף לייצר את הדימוי השוטף שלה על עצמה.

ה"אינטימיות" היא  גם האינטימיות של ההיכרות עם העיר, אבל בעיקר זוהי האינטימיות שהרדיו מנסה לייצר עם המאזינים והמעורבים באופן אישי. ירון מדבר על "הרגשה של טיול מודרך" – הרגשה שמישהו לוקח אותך ומסייר איתך, ומסביר לך מן הידע שהוא למד מנסיונו.

 "הרדיו יושב על קהל שרוצה משהו שנמצא איפשהו בין 88FM לגלגלצ" מסביר לי ירון. "88FM זה יותר מדי 'הארץ', וגלגלצ מעייף אותם…" תמונה נחמדה רדיו מרכז העיר

ה"אינקלוסיביות" שעליה ירון מדבר היא משהו שרבים אומרים שהיא אחד המאפיינים החשובים של ירושלים. זהו הנסיון לחיות ביחד עם השונה ולכלול בתוך המרחב שלך, לעתים בעל כרחך – "אנשים שנבדלים ממך מאוד,  אבל שהדומה ביניכם הוא שכולכם בחרתם לקשור את גורלכם בעיר הזאת."

נדמה לי שלא שמעתי דיבור שכזה לגבי שום  עיר  אחרת בה ביקרתי או גרתי. איכשהו, "הגורל" הוא  אוֹרֵחַ די קבוע בדיבור על ירושלים. נכון – זה לא מפתיע, ואולי לפעמים אפילו נדוש,  אבל בהקשר של הרדיו זה דבר שראוי לציון. ההרגשה הדרמטית הזאת שמשום מה מלווה רבים מהאנשים הפועלים בעיר –   היא  בוודאי אחד המניעים המרכזיים שמזיז  גרעין של אמנים ואנשי תרבות בעיר למעשים, פעמים רבות בלא כל תמורה של שכר, גם בזמנים קשים.

זה  מזכיר  לי איך נועם כוזר ולידיה מלטין,  שני מקימי עמותת "בר קיימא" (עמותה מעניינת ביותר המאגדת תחתיה המון מיזמי אמנות ואמנים כ"עמותת-אם",  וראויה  לזרקור משל עצמה) סיפרו לי על "הגרעין הקשה" של האמנים בירושלים שהתעקשו להישאר כאן לאורך כל תקופת הפיגועים הקשה שידעה העיר בתחילת שנות האלפיים, ולהמשיך איכשהו לעבוד בה על אף הפחד והטרור שהבריח רבים אחרים.

זהו הגרעין שממשיך את הדימוי המשונה כל כך של העיר הזאת, כאילו יש בה איזה משהו מהפנט, מחייב,  שגורם  לאנשים כמו ירון לדבר עליה במונחים של גורל.

white

*

ביקשתי  מירון  לתת לי דוגמא  לדבר שהוא מתגאה בו במיוחד בפעילות של הרדיו.  כאן  ירון  שוב  חוזר על האופן שבו הרדיו הצליח לבנות סביבו מעין קהילה של אנשים שחושבים ביחד, מתנסחים ביחד, ומנסים להבין מה הולך מסביב לאורך זמן. לבסוף ירון אומר בהחלטיות: "שלום בוגוסלבסקי. היכולת של הרדיו להביא איש כמו שלום בוגוסלבסקי (איש הבלוג תניח את המספריים ובוא נדבר על זה), זה  אחד הדברים הטובים שהיו פה." לדעת ירון, בוגוסלבסקי – בלוגר ואיש פייסבוק ירושלמי מוכר שהנחה ושידר תכניות משלו במשך כמה עונות ברדיו – הוא שותף לאותו ניסוח של העיר את עצמה. או כפי שירון אמר – "המילול של העיר את עצמה". לפחות במקרה של בוגוסלבסקי, אין ספק כי השפעת ניסוחם של הדברים חורגת מן הקהילה הירושלמית הפעילה, ומחלחלת גם למעגלים נוספים.

אבל בוגוסלבסקי לא לבד. הרדיו אירח בקביעות כמה מן האמניות והמוסיקאים הבולטים בקהילה הירושלמית, כמו למשל האחיות ג'משיד,  או שירן קרני – סולנית בינת אל פאנק, ועוד רבים ורבות וטובות. גם זה חלק מהניסוח של הקהילה את עצמה פנימה, מהדיבור הפנימי של קהילה שהוא זה שבונה בסופו של דבר את העמידה הבטוחה מול המעגלים הרחבים יותר, איש איש ומרכולתו הוא.ירון רייס

ירון רייס בשידור מתוך ארוע שהתקיים ב'מתחם התחנה', ירושלים

*

בתום  תקופת ניהול של כשנתיים, רואים על ירון את כברת הדרך שעבר, ומרגישים את הנסיון, ואת האחריות שבה הוא נושא.

גם אם אפשר להאשים אותו באידיאליזם, אי אפשר לדבר על  אידיאליזם לא מפוכח.

לשאלתי לאן מתכוון הרדיו להמשיך מכאן, משיב עמרי בן דור (שמתנדב ומשדר ברדיו לצד ירון כאמור):

"כל מה שאינו עולה מעלה מעלה בהכרח יורד מטה מטה."  או במילים אחרות, כפי שעמרי מסביר לי מיד:  הרדיו חייב להמשיך להמציא את עצמו מחדש, ולפתח את עצמו, לחדש, ולהשתנות לפי הצורך.

ומה עם כסף? אני שואלת.

שניהם מסכימים איתי כמובן שכסף זה דבר חשוב, אבל מודים שכרגע ממשיך הרדיו להתנהל באופן עצמאי.  עוד דבר שהן עמרי והן ירון מודים בו זה העובדה שסביר להניח שבלי מימון לא יוכל הרדיו להאריך ימים במתכונתו הנוכחית.

באשר לדרך המדויקת שבה הדבר ייעשה, כיצד בדיוק ימשיך הרדיו מכאן – כנראה שהדברים עוד נמצאים במשא ומתן, ותחת דוק של אי ידיעה.

מאחר וזוהי שיחת מחווה, ולא ראיון תקיף וחודר, החלטנו לעזוב את הדברים כפי שהם, תחת מסתוריותם ההכרחית, שבכל זאת יש בה מידה לא מבוטלת של אופטימיות  ותקווה להצלחה בהמשך הרצת הפרויקט.

אני מאוד סקרנית לראות כיצד ימשיך הרדיו להתפתח ואני מקווה להמשיך לראות את נוכחותו העירונית, האינטימית, האינקלוסיבית וכמובן הלוקאלית! ברחבי ירושלים  ובאוויר – – – או לפחות  – – – נישאים על גלי האתר המסתוריים של האינטרנט!

עד כאן המחווה השנייה של אשפתון לרגל חגיגות השנתיים.

נאחל המשך קריאה נעימה-לעתים, מששעשעת-לעתים, ואפילו אינפורמטיבית!

 רדיו מרכז העיר בארוע בירושלים

לאתר רדיו מרכז העיר ולהאזנה לתכניות

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s