הדירה

 ח. בצלאל

white

בשולחן הדירה שאסף אל תוכו את פריטיו כִּבְמַבְחֵנָה,

ניחוחות עִרְבּלוּ את העץ

והאבק, עם מים ונייר

ונחיריי נפתחו והתכווצו כִּמְניפה.

מָתוֹק הוא זִכְרוֹן הריח האפור.

 white

רצפת השיש המנומר

התמשכה אל קירות השכן, ולו הייתי מתבוננת בדיוק אז

אולי הייתי מאמינה שיש זמן ויש מחר ויש דקות והתחלה וּמֶשֶׁךְ של שְׁהוּת.

 white

ימים רבים רבץ הגוף הַשָּׁקֵט בְּתוֹכָהּ של הדירה

לָבָן חֲלָבִי נהיה האוויר מרוב המתנה

וזִכְרוֹנוֹת מדרכות אספלט ארוכות בניו יורק קיבלו בכל פעם את פְּנֵי החולמים

שם בדירה, ובה השולחן והפריטים.

white

כסא

צילום: חמוטל וכטל

white

כמה ספלים אספה הדירה

וכמה סִדְקִית, וגזרי ניירות נאספו בפינות אדן החלון.

המילים התקצרו מסביבנו, פסקנו לדבר אל בני האדם.

 white

שנאה מרקיבה את לִבּוֹת הדוברים,

אין לִבּוֹת לדוברים, אך עם זה לא באה מנוחה.

 white

והַזְּקֵנִים הָאֲבֵלִים, הזוכרים עדיין את חלומותיהם,

מתכנסים בעלבונם בפינות החדרים.

אלמלא הייתה בושה, היה גם בכי נשמע

ואלמלא היה חשש מלחמה, אפשר היה לבכות ביחד

ואלמלא היה הרימון מֵנֵץ בָּאָדֹם פעם אחת בשנה

לא היה טעם בשום נהמה של עצב, ושום אנחה של יופי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s