רונה ברנס
לפני כמה ימים פורסמה הקלטה מן הארוע שהתרחש בירושלים, שכלל דקירה של נער בן חמש-עשרה, תלמיד ישיבה על ידי הצעיר הערבי פאדי עלון, ואשר נגמר במותו של הצעיר עלון, על ידי מספר כדורים שנורו בידי שוטר (ראו ההקלטה בהמשך).
מה היה בארוע? מה באמת קרה שם?
לפני שאמשיך ואשאל כאן עוד שאלות באשר למותו של עלון,
אני רוצה לכתוב כבר עכשיו:
חובה לשאול שאלות.
לא רק שמאלנים אמורים לשאול שאלות.
לא רק שמאלנים אמורים לרצות להימנע ממוות מיותר.
לא רק שמאלנים אמורים לרצות לחתור לחברה צודקת , הגונה, דוברת-אמת ומשגשגת.
מי שרוצה באלה אינו בוגד, אלא פטריוט.
וכן: בזמן מלחמה חובה להעמיד ספיקות, בדיוק כמו שחובה עליך בתור אדם חופשי ועצמאי להעמידם תמיד.
**
עכשיו משכתבתי זאת: אפשר לחזור לאותה הקלטה:
זו ההקלטה שהופצה (התמונות קשות לצפייה)
כבר הועלו טענות על כך שבזמן הריגתו על ידי השוטר הוא לא היווה סכנה, מאחר ולא הייתה סכין בידו, והשוטרים יכלו לתפוס אותו או לפחות לעכבו באמצעות ירי שלא על מנת להרוג (וראו בעיקר : ג'ון בראון).
כך או כך,
גם עבור אוזן בלתי מיומנת, ברור מעל לכל ספק כי שניות לפני הירי בעלון, נשמעו מכל הכיוונים צעקות כבירות של צעירים (חרדים ככל הנראה מן הוידאו) משולהבים:
"תירה בו!"
"אתה הולך למות!"
או כשאחד מהם פונה אל השוטרים שוב:
"תירו בו! מה אתם מנסים לעצור? תירה בו בן זונה!"
**
מי הם הצועקים?
כאמור, מסביב עמדו והשתתפו בצעקות צעירים מהמגזר החרדי, לובשי שחור ולבן.
"איזה מכות?" אחד שואל,
"צריך למות!" הוא קובע מיד לאחר מכן.
**
אז מי הם הצועקים?
מה הם יודעים על נסיבות המקרה? האם הם שואלים את עצמם שאלות?
האם נוח להם עם עצמם?
את שמותיהם איני יודעת, אבל את חבריהם, ואולי גם אותם, אני מכירה ממראה-עיניים.
הם ולאומנים-מוסתים אחרים מרקעים יהודים מגוונים, מסתובבים כבר זמן רב ברחובות ירושלים, מחפשים ערבים לתת להם מכות, או גרוע מכך. מתוך קהל כזה בדיוק יצאו רוצחי ושורפי מוחמד אבו חדיר, שורפי כנסיות, ועבריינים לאומניים מתועבים אחרים, שמכתימים את שמו של העם היהודי לדראון עולם.
לא יימחה ולא יישכח שבארצו מולדתו ההיסטורית נהיה העם היהודי ככל העמים.
**
ואולי תגידו: יפת נפש! הם היו נסערים, זה היה מיד לאחר ארוע דקירה לעזאזל! נראה אותך במצב דומה!
להם אשיב כי תגובת הקהל הזה היא דווקא תגובה שגרתית יחסית למתרחש ברחובות בעת האחרונה:
פה למשל אפשר לראות קהל מוסת, שמהלל את הרוצח המתועב ברוך גולדשטיין שירה במתפללים חסרי הגנה בעודם מתפללים (לאותו אלוהים שבחסותו כביכול פעל גולדשטיין).
אני עצמי שמעתי קריאות הלל לברוך גולדשטיין, במרכז העיר ירושלים לא פעם ולא פעמיים, בלי שום טריגר.
אני עצמי שמעתי שצועקים לי בפרצוף שצריך להרוג אותי, צריך להרוג את כל מי שעומד סביבי. קהל מוסת כזה רק צריך טריגר כדי לממש את מאוויו הנתעבים לדם.
*
מי הם הצועקים?
האם הם מקבלים על עצמם את דין הרצח האפשרי שמילותיהם (ומעשיהם) מעודדות?
"לא תעמוד על דם רעיך, אני ה'"
זוהי מצווה שנהפכה במדינת ישראל לחוק, ובדברי הכנסת נכתב עליו כך:
"שאינך יכול לעמוד מנגד בשעה שאתה רואה את חברך נמצא בסכנה, וחברך הוא אדם באשר הוא אדם, יהודי כגוי, כל אדם באשר הוא, גדול, קטן, איש, אשה, עליך להושיט לו יד ולהציל אותו."
(דברי הכנסת , 22 יוני, 1988. ציטוט זה לקוח מוויקיפדיה)
מי שרואה מראות המעודדים רוצחים, או רוצחים לאומנים משיחיים ואחרים, אסור לו להישאר אדיש, ואף על פי שזה לא נוח, וזה מפחיד, וזה לא נעים, אי אפשר להפקיר את המרחב בידי אנשים חסרי מוסר, שאלוהים כבר אינו בלבם.
יהודים חרדים, יהודים דתיים, יהודיים לאומיים, יהודים אתאיסטיים ואוהבי אדם צריכים להוקיע מתוכם את האנשים האלה שמסתובבים בעיר ירושלים בראש מורם, בלי ספיקות.
רק לטיפש אין ספיקות באשר לעצמו.
רק רשע מהלל רוצחים ברחובות.
ולשואל קר הדם שישאל :
מדוע אינך מפנה את אותן האשמות בדיוק לצד הערבי? הפלסטיני? שגם מתוכו יוצאים רוצחים? ושם ההסתה גדולה לאין ערוך מאצלנו? ועוד כיוצא בזה:
אענה:
אני מדברת אל בני עמי, בשפתנו המשותפת, עברית. איני יודעת כיצד לדבר עם עמים אחרים, ומי אני בכלל שאדבר עם עמים אחרים.
*
פאדי עלון הערבי-פלסטיני דקר את הנער היהודי-ישראלי בן החמש עשרה ופצעו.
בזה אין ספק.
האם זה מרגיע אותנו בראותנו את התמונות המבעיתות של נערים ברחובות ירושלים הצורחים ומשתוללים למען הריגת אדם, שעומד מכותר, מובס מלכתחילה, ושמולו ניצבים שוטרי מדינת ישראל החמושים והמוגנים?
תמונות אלה צריכות לרדוף כל אדם הגון, כל אדם שמוסר יש בליבו.
תתביישו: פחדנים, עלובי נפש, רוצחים.
אשפתון להמון 
2 מחשבות על “על פאדי עלוּן”