מאת: סנדריל יעקובי
שיחה בין סב לנכדו
סב: אז מה היית רוצה לעשות תגיד?
נכדו: אני? אני הייתי רוצה להיות יזם.
סב: יזם?
נכדו: כן. יזם.
סב: מאיפה בא לך רעיון כזה?
נכדו: איזה רעיון?
סב: ריק כזה. להיות יזם.
נכדו: למה ריק? שמעתי מישהו אומר, מישהו אמר פעם שלהיות יזם זה דרך חיים. דרך חיים זה ריק?
סב: ריק.
נכדו: למה ריק?
סב: כי חיים זה לא דרך. אתה מבין? חיים זה נקודות. כן? מבין? אתה לא מבין.
נכדו: מבין מבין. אתה חושב שלהיות יזם זה ריק.
סב: אני חושב שלהגיד שאתה רוצה להיות יזם, זה ריק.
נכדו: אה.
סב: אל תגיד לי ככה, ותישאר ככה לא מבין.
נכדו: אתה לא מסביר את עצמך איך אני אבין. נקודות ודרך, ברור שאני לא מבין.
סב: ואת עצמך הבנת, דרך חיים, זה הבנת תגיד לי?
נכדו: זה הבנתי. ברור שאת זה הבנתי. הרי אני אמרתי לא?
סב: לא. מישהו אמר. מישהו אמר ואז אתה אמרת
נכדו: כן. אבל אני הבנתי מה הוא אמר, אחרת לא הייתי אומר נכון?
סב: אני לא יודע.
נכדו: אז אני יודע.
סב: מה אתה יודע?
נכדו: שאני רוצה להיות יזם, טוב? אני יודע, אני מרגיש את זה, אתה לא מבין. אני יודע שזה הדבר. אתה פשוט לא מבין דברים כאלה
סב: מה אני לא אבין?
נכד: מה זה להרגיש משהו ככה בכל הגוף, אתה לא מבין דברים כאלה.
סב: אני לא מבין… אתה לא מבין!
נכדו: טוב, בסדר אז אתה מבין. אז אם אתה מבין אז מה אתה יורד עליי, אני מרגיש שזה מה שאני רוצה להיות.
סב: אבל מה זה אומר אתה יודע?
נכדו: אני יודע שזה דרך חיים. קשה להסביר למי שלא מבין.
שיחה בין סב לאשתו
סב: אני אומר לך ריבקה, הוא יהיה ילד פלצן. אני אומר לך, אני מרגיש את זה בגוף שלי אני מרגיש את זה.
אשתו: אז אולי תרגיש משהו אחר בגוף הזה שלך אה? לא פלצן ולא נעליים, ככה זה ילדים היום, אתה פשוט לא מבין.
סב: אני לא מבין?
אשתו: לא, מה קרה, אתה לא מבין.
סב: אולי את לא מבינה?
אשתו: אולי.
צילום: חמוטל וכטל
אשפתון להמון 