שיר מזמור
אל תשאל אותי מה אני עושָׂה
כי אני כותבת.
תראֶה:
כל הטוב הזֶה
מקיף אותנו כאן,
מבטיח לנו שקט.
ובחוץ היסעורים
זימזומם מתמיד
ומקומם.
ובכל זאת חתולה אחת שחורה
מתמסרת לשנתה
גופה קודר בתוך קטיפה
שהנחנו לה לנוח.
ובחוץ היסעורים
כאז עתה הם מבקשים,
וזימזומם
עקבי ומקומֵם.
ואין מי שרוצה נפשם
או את ביתם
ואיש אינו קורא מולם
חמס ברחובות.
אור לבן עומד בדלת,
יפֶה כַּשיכחה.
דברי ימים רבים מחכים בהכנעה.
בודדים חסרי אלוה
מחפשים מילות של חול
להמליץ בהן ימים של חוסר הגנה.
עיר שקועה באנשים
רחובות שקועי אפור.
סוללות עפר קובעות את גורלותינו.
ובחוץ היסעורים
וזמזומם עקבי ומקומם.
ואין מי שרוצה נפשם
או את ביתם
ואיש אינו קורא מולם
חמס ברחובות.
ובבית אתה שואל
מה אני עושה
ומבטיח שתבין,
ואני רק מבקשת
אל תשאל,
כי אני כותבת.
אשפתון להמון 