על יום האישה וחסרונותיו

עדי תשרי

תמיד שנאתי את יום האישה ולא הבנתי למה. התרבות המערבית מקדישה יום להעצמה נשית, האין זה דבר חיובי? מחזק? מעורר השראה אפילו?

ובכן לא. בשנת 2016 יום האישה לא מרגיש מעצים כלל: בדיוק להיפך, הוא מרגיש כמו הנצחה של כלל הסיבות שבגללן אנו מציינים יום כזה מלכתחילה.

יום האישה הבינלאומי מצוין ב-8 במרץ בכל שנה.‏ מוקד החגיגות נע באופן מסורתי בין ציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים לבין ציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים. עם זאת, על אף הרקע וכוונתו המוצהרת של יום זה לקידום שוויון בין המינים (וראו סיכום היסטורי קצר כאן), דומה כי כיום מתמקד יום זה בצדדיו המסחריים בעיקר – עוד סיבה למסיבה ברשתות החברתיות, מבצעים בקניונים ומפגשים "נשיים" יזומים אחרים.

כך לדוגמא, ברמת גן הכריזו על "חודש נשים" במהלכו  נשים יכולות ליהנות מדוכני יצירה, טקס הפרשת חלה, הרצאה על אופנה ושיק על המסך הגדול ורומנטיקה בקולנוע. באוניברסיטת תל אביב, אגודת הסטודנטים חוגגת את שבוע האישה 2016 במהלכו נשים יכולות ליהנות מהסרט "גט", לעבור שיעור פילאטיס ולעבור הרצאה על תזונה. רשת "מקס ברנר" משיקה מארזי מתנה לבת, לאם ולבת זוג ורשת "פרופורציה" מציעה מילוי קמטים ב490 ש"ח. כמובן שאלו לא האירועים היחידים שמתקיימים במסגרת יום זה, אבל יש באירועים אלה השולטים בנוף הישראלי בעיה אחת מרכזית – הם פונים בעיקר לנשים.

במקום שיום זה אכן יהיה "יום האישה", היינו יום המוקדש למושג "האישה" בחברה ובתרבות שלנו,  המסר שבוחרים להעביר דרכו שוב ושוב הוא שזהו "יום לנשים", "יום לחגוג את הנשיות" ואולי אפילו יום להנציח את "הנשיות" — אותה נשיות שעומדת בבסיס האפליה המגדרית. ולכן אני רוצה להציע שם חדש ליום האישה – יום השיווין המגדרי.

כמו כן, הייתי רוצה להציע "מיתוג" חדש ל-8 במרץ. לא עוד מבצעים בקניונים או כנסים בהם נואמות נשים בלבד על נושאים ש"מעסיקים נשים", אלא יום בו גברים ונשים לומדים את ההיסטוריה של הפמיניזם, את הסטטיסטיקה האיומה של הטרדות מיניות ואונס, לפיה אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה ואחת מכל שבע עוברת אונס, או על הזינוק במקרי רצח נשים. הייתי רוצה שיהיה זה יום בו דנים בפערי השכר בין נשים לגברים, תקרת הזכוכית ונושאים נוספים שעומדים על סדר היום הכללי. כן, סדר היום הכללי! לא הנשי! לא מדובר בחבורת נשים שנהנות מלק חינם, אלא בחיים של 50% מהאוכלוסיה.

אולי נוכל גם לדון בכמה גברים מתוך כמה עלולים לבצע עבירה נגד נשים, מה הסיכויים, מה הסיבות? ולמה בשנת 2016 האחוזים לא מצטמצמים? מה צריך לעשות כדי למגר את האלימות הזו? התשובה היא כמובן חינוך.

יום האישה צריך להיות לא רק יום שחוגג את ההצלחות של נשים בחתירה לשיווין מגדרי, אלא גם יום שבו אנו זוכרים את הקורבנות ומדברים על כישלונותינו, ועל הדברים הרבים שעוד יש לעשות כדי להביא לשיפור המיוחל. הבעיות העומדות בפני ציבור הנשים בעולם ובישראל אינן בעיות נשיות. יש להפסיק לקרוא לאלימות ואפליה כלפי נשים "בעיות של נשים". ה-8.3 החדש, יום השוויון המגדרי, צריך להיות יום שפונה לכולם, יום בו גברים ונשים מקדישים יום אחד לשיווין בכדי שהיומיום של כולנו יוכל להיראות אחרת.

white

Reading Woman with Parasol 1921 by Henri Matisse 1869-1954

אנרי מאטיס, אישה קוראת עם שמשיה, 1921 (גלריית טייט, לונדון)


white

* עדי תשרי היא משוררת, תסריטאית וקופירייטרית. ספרה השני "דורבנות" יתפרסם בקרוב. ראו עוד כאן.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “על יום האישה וחסרונותיו

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s