---

★

ועדיין אני נופלת בפחים

שאנשים נבונים יודעים שמהם צריך להיזהר

ובזפת השחורה אני טובעת בכל גוף

ויוצאת ואברי נוקשים ובוערים

וגופי שחור כמו הדיו

שבו נכתבת צוואת המשוררים

★

הנסיונות לומר את האמת נגמרים בדרך-כלל בבריחה.

ידעת שאני עצובה רק במידה, משכילה רק מעט,

ועיקר הקסם שלי בשילוב בין הוולגרי והפיוטי

ובכל-זאת לא חזרת לנשק אותי

לא עמדת ברחוב להביט בי כשאני מטאטאה

וכשצלצלו בדלת, היו אלו הילדים הקטנים מבקשי הנדבות

לרגע נקף לבי אבל מילאתי את ידיהם בכסף וסוכריות.

---

עוד מעינה ארדל ראו כאן