"אתם מבינים, שלטונות המס הנכבדים, אנחנו, האזרחים, מודאגים מאד מהאסון הכלכלי-חברתי המתחולל כאן"
מאת : רחל אליאור
תמיד שמחתי לשלם מסים עבור מטרות ראויות.
תמיד שמחתי לשלם עבור מטרות כגון פנסיה דשנה לנשיא האנס משה קצב, המקבל מהמדינה פנסייה של כ750,000 ₪ בשנה (כלומר 58,700 לחודש), או העברת הון עתק להתנחלויות בלתי חוקיות דרך החטיבה להתישבות (מיליארדים).
שמחתי מאוד גם לממן את ישיבות הקו החרד"ליות, בהן מלמדים תורות משיחיות-מקדשיות הזויות ומעודדים הבחנות גזעניות בין יהודים וגויים כטהורים וטמאים, ובין סטרייטים נורמליים ללהט"בים סוטים.
גם שמחתי לממן את הישיבה ביצהר או בעטרת כוהנים או בעלי, שם עוסקים בבנין המקדש ובקירוב ביאת המשיח, בטיפוח חוגי "תג מחיר", באימונים בשחיטת חיות לקרבנות להלכה ולמעשה ובתפירת בגדי כהונה, בתיוג להט"בים כסוטים ובעידוד "משפחות יהודיות נורמליות, טבעיות ופוריות" ובהדרת נשים.
בנוסף, אני מאד שמחה ומרוצה שהמיסים שאני משלמת, ומיסים שמשלמים בני משפחתי וחבריי, תרמו למימון חשבון המים של הבריכה בבית ראש הממשלה בקיסריה.
יש לי רק שאלה אחת:
האם אפשר להפריש חלק מהמסים שאני משלמת לטובת רווחת ניצולי שואה, לצרכיהם של קשישים הנזקקים לעובדי סיעוד, להוריהם של ילדים מוגבלים? לסיוע למשפחות נכי צה"ל ולאלמנות מלחמה והורים שכולים? למען משפחות החיות מתחת לקו העוני? למעונות לנשים מוכות? לעדכון שכר העובדים הסוציאליים הנושאים בעול ההתמודדות היומיומית עם התוצאות של מדיניות ההפרטה והקיצוצים ? התוכלו להקצות חלק גדול יותר ממסי האזרחים לסיוע לכל המשפחות הידועות לשרותי הרווחה המונות עשרים אחוז מהאוכלוסיה? לעזרה לבתי החולים הקורסים מרוב מצוקת אשפוז? למוסדות תרבות קורסים ולעיתונים קורסים גם הם, אפילו אם אינם שופר של לאומני הימין ומקורבי ראש הממשלה?
אתם מבינים, שלטונות המס הנכבדים, המייצגים את ממשלת ישראל ואת ההסכמים הקואליציוניים, אנחנו האזרחים מודאגים מאד מהאסון הכלכלי-חברתי המתחולל כאן. אנו מודאגים מהרחבת שכבות המצוקה, מעליית הפונדמנטליזם הדתי-משיחי קיצוני החותר להפוך את הדמוקרטיה למדינת הלכה ולמלכות יהודה, שיש בה מלך ומקדש ואלפי תלמידי ישיבות המתכוננים לביאת המשיח והכחדת עמלק – על חשבוננו.
ואנחנו גם מאד מודאגים משלילת חירותו של העם הפלשתינאי ומהשלטון הצבאי המוחל עליו, שמתוחזק במיליונים על חשבוננו. לא, איננו מודאגים מיחסי הציבור, הסחת הדעת ומהמאבקים הדמיוניים שמפמפמים לנו כל בוקר מחדש, כדי להסיח את דעתנו מגודל המצוקה.
מסי האזרחים העובדים משמשים לתשלום משכורות נאות לאנשי דת דוגמת רב היישוב גן יבנה, שמנתוני שנים קודמות עולה כי השתכר שכר של 928,843 ש"ח בשנה, או הרב יעקב אריאל ( 557,308 ש"ח בשנה) והרב שמואל אליהו (547,726 ש"ח בשנה).
[הנתונים מבוססים על פרסומים משנת 2013 – ראו למשל כאן]
אבל לא ברור מה התועלת שהציבור מפיק ממשרתי ציבור אלה. הרי ידוע לכל כי יש מחסור כבד ברופאים מתמחים, באחים ובאחיות, במורים מוכשרים ובעובדים סוציאליים, בעובדי סיעוד ובתקנים לסגל צעיר באקדמיה… כל אלה משתכרים הרבה פחות מהרבנים. מקבל השכר הגבוה ביותר, על פי הרשימה שממנה דליתי את הנתונים דלעיל, הוא הרב משומר צוברי, רב היישוב גן יבנה, בו מתגוררים כ–21 אלף תושבים בלבד. שלישי ברשימה הוא הרב דוד אבוחצירא, רב היישוב יבנה (פחות מ-40,000 תושבים), עם 724,343 שקלים. אחריו מופיע הרב יצחק הלוי מהיישוב קרני שומרון (כ-6,600 תושבים), עם עלות שכר של 688,171. עוד ברשימה: הרב רצון ערוסי מקריית אונו (587,752), הרב יוסף בלוי מאשקלון (569,656), הרב יעקב אריאל (557,308), הרב דוד דרוקמן (556,378) והרב שמואל אליהו (547,726). זהו, אגב, הרב שעלה לכותרות בשנים האחרונות לאחר שאסר (מתוקף תפקידו כרב העיר צפת) להשכיר דירות לערבים.
עשרות מרבני הערים והיישובים עולים למשלם המסים מעל חצי מיליון שקל בשנה כל אחד. אמנם, חלק מאותם רבנים כנראה עובד קשה מאוד למען הקהילות שבהן הם חיים, אבל גם זה לא בהכרח מעיד על נחיצותם.
ישנם רבנים האחראים על יישובים קטנים בני כאלפיים תושבים בלבד, שלא ברור כמה מהם נזקקים כלל לשירותיו של רב מטעם המדינה. לא כולם מקפידים להתגורר ביישובים שבהם הם אמורים להתגורר. בחלק מאותם יישובים אין חברה קדישא ולא מנפיקים כלל תעודות כשרות. חלק מאותם רבנים מדווחים על פעילות מועטה בדו"חות הרשמיים שלהם.
יצוין גם כי חלק מהרבנים מתפרנסים במקביל – לפעמים בשכר נוח מאוד – ממוסדות תורניים שהם מפעילים, ועוד לא הזכרנו את הפרנסה הצדדית והאסורה, שעליה הצביע גם מבקר המדינה בדו"ח האחרון שלו, של רבני ערים, מעריכת חופות…
לאור כל אלה, מובן וברור וודאי מדוע אני כל כך שמחה לשלם מסים.
*
רחל אליאור היא פרופסור אמריטה באוניברסיטה העברית בירושלים, מומחית למחשבת ישראל.
- מתוך ויקישיתוף
אשפתון להמון 