מאת ר"ב ירושלמי
היא המשוררת
גנבתי חֵלֶק מן הַמֶּשֶׁךְ
גנבתי חֵלֶק מן הַמֶּשֶׁךְ הזה
גנבתי חֵלֶק מן המחצלת הַחוּמָה המוטלת לרגליי.
גנבתי חֵלֶק
גנבתי את היללה בלילה
בלילה הזה שלה.
היא המשוררת.
אינני מכירה אותה.
היא איננה מֻכֶּרֶת לי
מן המקומות הליליים
היא איננה חושבת במונחים כספיים
היא איננה חושבת במונחים של ציפייה
היא איננה חושבת במונחים של רווח
היא איננה חושבת במונחים של עתיד
היא איננה מקווה.
היא המשוררת.
היא אומרת:
גנבתי את הַחֵלֶק
גנבתי את הַחֵלֶק הזה
מן המחצלת הַחוּמָה המוטלת לרגליי.
*
לגבי הזמן
אני אומר
שהוא כָּחֹל
וכן
אין זו רק מחווה של משורר
כָּחֹל
אני אומר
שאין לי את הזמן.
ואסילי קנדינסקי, "רחוב במורנאו", דרך ויקיפדיה
אשפתון להמון 