ר"ב ירושלמי
במאמר שפורסם לאחרונה ב"הארץ" מאת העיתונאי החרדי ישראל כהן, מבקש העיתונאי ללמדנו על נפלאות החברה החרדית, אשר דווקא הנורמות אשר נראות כביכול "לנו, החילונים" כ"מדירות" (היינו – הפרדה בין המינים), הן הן אלה ש"מגינות" על הנשים. ("תלמדו מאתנו מהו כבוד לנשים", 13.11.17).
לטענת כהן, "בימים שבהם נחשפות עוד ועוד פרשות הטרדה מינית […], הגישה החרדית, המקדשת את ההפרדה בין המינים, נראית בעלת היגיון רב."
זהו משפט משעשע במיוחד מפני שהוא מגיש על מגש כסף אולי את תמצית החברה החרדית – נשף המסיכות. אותו נשף מסיכות מקודש שבתוכו הציבור הזה נתון יומם וליל, בין אם זו מסיכה של "קדושה", "טהרה", "תלמוד תורה" וכמובן מסיכת "ההפרדה", שהרי בנשף זה לא רק מפרידים בין נשים וגברים, אלא אף "מקדשים" זאת לכדי עקרון. שלא לדבר על כך, שכהן מניח שמה שאין מדברים עליו בחברה החרדית, אינו קיים (כלומר, הוא מניח כי התקפות מיניות והטרדות בציבור החרדי הן מעטות יחסית לאלו המתרחשות במגזר החילוני).
כהן מוסיף שהוא "מודע לקולות הטוענים כי מדובר באפליה מגדרית וכי שיטה שמרנית זו אבד עליה כלח […] ואולי אף פוגעת בנשים יותר מכל" – מודע, אבל לא מבין. הוא מתייחס לטיעוני הנגד שעלולים לעלות נגדו כסיסמאות סתם ("שמרנית", "אבד עליה הכלח", וגם "אולי אף פוגעת בנשים יותר מכל").
אלא שבעולם החופשי, אשר עבר את מהפיכת זכויות האדם (כל אדם, ובכלל זאת נשים ועבדים וקטנים), טיעוני הנגד רחוקים מלהיות סיסמאות סתם. נתחיל בתזכורת שבאזני כהן וחבריו וודאי תשמע כ"עוד סיסמה", והיא ההבחנה כי נפרד אינו יכול להיות שווה (הבחנה שקבע בית המשפט העליון בארה"ב בהקשר של חינוך נפרד בין לבנים ושחורים).
למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה. צילום: בן פישר
נפרד אינו יכול להיות שווה מפני שיש גבול למשאבים. כך למשל, באוניברסיטה מסויימת יש פרופסור אחד שהוא המומחה הגדול ביותר בתחומו. דא עקא שהוא אוהב ללמד קורס אחד בלבד בכל שנה, כדי לא להתיש את כוחו. כיצד עלינו לבקש מהפרופסור לנהוג באוניברסיטה שבה מפרידים נשים מגברים? ומה אם ההפרדה באוניברסיטה היא מוחלטת והפרופסור אינו מורשה ללמד נשים כלל?
אבל כהן מתקשה להחליט, ושואל ברצינות מלאה: "מי יודע איזו שיטה עדיפה — האם זו שבה כלי התקשורת מציגים טקסי מלכות יופי ובמרחב הציבורי מופיעות פרסומות סקסיסטיות, או זו המסתירה תמונות נשים?"
ובכן, השיטה שבה יש טקסי מלכות יופי ופרסומות סקסיסטיות היא שיטה המנסה להתגבר על אלפי שנות אפליה כנגד נשים. השיטה הזאת רחוקה מלהגיע למטרתה, אבל היא מנסה להיות חברה שבה נשים אינן מוגבלות בתחומי העשייה שלהן, ונותנות למוחן ולנפשן ולדעתן דרור אמיתי, כזה שנמנע מהן לאורך רוב רובה של ההיסטוריה, עד לאחרונה ממש.
חלק מן השחרור הזה, אגב, הוא כמובן השחרור המיני, דבר שנושא בחובו תופעות לוואי שליליות רבות, הפוגעות בנשים וגברים רבים.
אבל האם, למשל, נאסור נסיעה במכוניות משום תופעת הלוואי הנוראה של ההרוגים הרבים בתאונות הדרכים?
יש עוד דרך ארוכה בלי ספק, אבל חברה זו של "הפרסומות הסקסיסטיות" לפחות מנסה לפסוע בה.
השיטה השנייה – "המסתירה תמונות נשים" ומהללת מקומות עבודה הנוהגים הפרדה מינית – איננה מנסה להתגבר על דבר מלבד "היצר הגברי" שאותו אוהב כל כך כהן להזכיר. בבסיסה טמונה האמונה שנשים וגברים אינם שווים, שהם יצורים עם יכולות שונות לחלוטין. ודוק – למילה שונה כאן יש משמעות היררכית ברורה. הגבר עוסק בלימוד התורה, שהוא כידוע פסגת המשמעות הקיומית האנושית, והאישה עוסקת בכל מה שמאפשר את העיסוק בלימוד התורה של הגברים.
כהן מעיד על עצמו שהוא "חש גאווה וסיפוק על הגישה המסורתית והיחס הראוי והמכבד לנשים, הקיים בחברה החרדית." אלא שהוא אינו מבין כי נשים אינן זקוקות ל"יחס מכבד וראוי", הן זקוקות לשוויון הזדמנויות, עקרון הנטוע עמוק במהפיכה המחשבתית הגדולה של האדם – מהפיכת החופש והספק – אשר ממנה מבקשים החרדים לרחוק ככל הניתן.
הנשים הן בני אדם, בדיוק כמו הגברים, ועל החברה לדאוג כי הן ישתתפו במאגרי משאביה בדיוק כפי הגברים. ההזדמנויות הפרושות בפני הגברים צריכות להיות פרושות גם בפניהן, אלא אם יש סיבה מהותית לנהוג אחרת, ועד שזה לא יקרה, אולי ניתן לטעון כי היחס אליו זוכות הנשים בחברה החרדית הוא "מכבד", אבל לא ניתן לשכנע כי הוא "ראוי".
סטיקר שהיה נפוץ סביב 2015 בנחלאות, ירושלים. מתוך הפייסבוק: https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10152516134309631&set=gm.607517996030663&type=3&theater
אשפתון להמון 