רונה ברנס
לפני מספר ימים מישהו ככל הנראה שרף לדניאל עמרם את האופנוע.
דניאל התפרסם לאחרונה בעקבות אוסף של פרובוקציות שהוא ביצע, במחאה כנגד הכפייה החרדית – חברה שממנה הוא מגיע במקור. זהו אותו הבחור שלאחרונה עורר מהומה כשהוא נכנס עם לחם בפסח לבני ברק והציגו לראווה – מעשה שאני תומכת בו כאות מחאה כנגד הכפייה והאלימות החרדית במדינה. שריפת האופנוע היא רק דוגמה לאופן שבו האספסוף שלוח תפיסת העולם הקיצונית-דתית מרשה לעצמו להתנהג.
דניאל, בחור צעיר בתחילת שנות העשרים לחייו, הוא בן למשפחה חרדית מבני ברק, וכיום מתגורר מחוצה לה, וחי חיים חילוניים לחלוטין. בחודש האחרון הוא התפרסם בעיקר בעקבות שריפת התפילין האישיים שלו בסרטון שהופץ ברשת, ושמשך אליו גלי ענק של שנאה ואלימות. בעקבות כך הוא זכה להעניק מספר ראיונות בכלי תקשורת מרכזיים, וביניהם בערוץ 10. אומץ לבו, ואולי גם גילו הצעיר, לא התריעו בפניו מפני הסכנה שבחשיפת הדירה שבה הוא גר, לעין כל.
מי שרוצה לפגוע בדניאל יכול למצוא אותו בקלות. מן הצילומים, ומן הפתיחות הגדולה שבה מוצגים חייו בחשבונו הפרטי בפייסבוק, לא קשה להבין היכן ממוקמת דירתו ולשרוף את כלי הרכב שלו, שלדברי דניאל גם משמש אותו לפרנסה.
בעקבות האירוע נפתח על ידי פעילים חילוניים קמפיין לגיוס כספים עבור דניאל, ועבור רכישת אופנוע חדש וביטוח שיתאים למקרים מהסוג הזה. דניאל עצמו פרסם תמונות של האופנוע השרוף לאחר שהתגלה דבר השריפה, וזכה לקיתונות של תגובות אלימות המצדיקות את המעשה (כמו גם תגובות תומכות).
מאז פתיחת הקמפיין עבר יום אחד, וכבר גוייסו כ-7,300 ₪. זה משמח, אבל בשמחה זו מהולה אולי גם טיפה מרה של ייאוש, אם נתבונן לשם השוואה במידת הצלחת קמפיין חברתי דומה, אך מובדל ממנו אלף פעמים: כששרון גל וחבר מרעיו פתחו עבור החייל אלאור אזריה, שהרג מחבל פצוע דקות ארוכות לאחר שלא היווה סכנה עוד, קמפיין למימון המונים (לתמיכה בהוצאות המשפט והמשפחה), גוייסו כ-400,000 ₪ בתוך 12 שעות בלבד.
הציבור החילוני, הליברלי, עדיין אינו מלוכד דיו כדי להרים קמפיין לגבהים שאליהם מורמים קמפיינים המזוהים עם הגרועים והמסוכנים שבימין הקיצוני. בנוסף, רבים בציבור הליברלי מסתייגים ממעשיו של עמרם, ובכך מעלימים עין מהעובדה שתפיסת העולם החרדית, וליתר דיוק – החרד"לית (חרדית-לאומית), הולכת וקונה אחיזה בחלקים גדולים יותר ויותר בציבוריות הישראלית.
דניאל עמרם כנראה פועל כאחד שאינו יכול לחדול. הוא מוכה חופש, ורוצה לפעול כנגד אויביו. וזה לא מעט בחברה חדלת-האונים שמאפיינת את רוב הציבור החי בישראל, המסתפק בהודעות תמיכה ובציוצים יפים ונכונים בטוויטר.
הרוע, השנאה, האלימות ושנאת-החופש (או ההתנכלות לחופש הנובעת מבורות) הולכים ופושים בחברה הישראלית, ומחובת הציבור הליברלי לבחור צד ולתמוך בצד זה בכל מאודו. יש לקוות כי צד זה יהיה צדו של דניאל עמרם, ולא של האספסוף, ששרף את האופנוע שלו.
זוהי איננה רק תמיכה באדם יחיד אלא בכל מה שהוא מייצג. תמכו כאן, ועזרו לדניאל להתגבר על המכשולים הרבים הניצבים לו בשל אומץ לבו:
קישור לקמפיין התמיכה בדניאל עמרם ובפעילותו
בסרטון: דניאל עמרם שורף את התפילין שלו כאות מחאה: "אני, לא מייצג אף אחד […], החלטתי לשרוף את התפילין שלי בתור מחאה על הכפייה הדתית ששולטת כאן במדינה, ושמנצלת את הסמלים האלה שאיחדו אותנו בעבר כקהילה, לכפות עלינו את החיים שלנו כיום"
אשפתון להמון 
יכול להיות שמסורתי שרף לו האופנוע ולאו דווקא דתי או חרדי.
ואם יתברר שהוא בכלל שרף זאת, זה יהיה מעניין.
אהבתיאהבתי
נכון, הכל יכול להיות, אבל מה שנראה קרוב לוודאי, על סמך האלימות שהתפרצה כנגד דניאל עמרם מאז פרסומו ברבים כאקטיביסט חילוני, הוא שמי שעשה זאת פעל מתוך תפיסת עולם שאינה מאפשרת את החופש, וספציפית מתוך נורמות שהחדירה החברה החרדית והדתית אל החברה החילונית.
אהבתיאהבתי
היגיוני, אבל הגיע הזמן להכיר בחברה המסורתית כתרבות דתית שונה וגם בה יש אלימות.
אהבתיאהבתי
מוסכם. גם בחברה החילונית כמובן יש אלימות. אבל איננו עוסקים באלימות סתם, אלא בחברה בדלנית לכאורה, אשר למעשה דורשת, ומקבלת, את יישום הנורמות שלה בחברה הכללית, שממנה היא כביכול מבקשת להתבדל. אתה צודק כמובן שהגבולות בין החברה המסורתית, הדתית, ואפילו הבורגנית-חילונית אינם תמיד כל כך ברורים.
אהבתיאהבתי
דורשת ומקבלת בהתאם ליחסי הגומלין עם הלא חרדים ודתיים
אהבתיאהבתי
עברתי רבות אחרי התגובות בפוסטים של דניאל ורוב התגובות המאד לא יפות שהוא קיבל שם היו דווקא מאנשים חילונים. אני לא מסכים עם המעשים האלה של אותו אדם ששרף רכוש של אדם אחר, עם זאת, להחדיר שנאה על הציבור החרדי זה מעשה הזוי לא פחות. כל הכבוד לאותו אדם שכתב את הכתבה הזאת. מגוחך.
אהבתיאהבתי