ח"מ משורר
אנחנו, נשבר לנו הלב
אתם שומעים.
בין מים למים
אתם שומעים?
מים,
מים לשמים
נשבר לנו הלב.
אני מביט בחלון הלבן כסדין
ועלי ירוק מזינים את מצחי.
אני מתבונן.
אבל אתם יודעים
נשבר לנו הלב
ומרצפות הבית הפשוטות הצהיבו.
האיש ברחוב מחלק עיתונים בחמש בבוקר
ואוהב את איכות האור,
את אחרון התנים הנמלטים מן השיח אל המכוניות
מעל למדרכות
אספלט
ותנים.
נשבר לנו הלב.
הירח שנהיה שדוף בבוקר
חיוור עם שחר.
תנים ועוד תנים
מתחננים אלינו מקרוב.
חלונות הבניינים
חושפים את הבשר ליתושים אפריקאיים.
אספלט ותנים.
שיחי לבנדר מתפזרים בחלומות.
אני כותב מגילות.
קולות גברים מחנכים ברחוב
"תהיה ילד טוב"
ניירות ודיו
שמים ומים
נשבר לנו הלב.
ירח בחיפה בחודש מרץ. צילום: דקל שפירא
*
מרצפות.
דלתות נסגרות בבוקר
ואיננו מצליחים להגיע לעיקר.
הים מחכה מעבר לצורת החול הדקה
המפוזרת בין היבשות.
בתוכו נזרקות תקוות שחורות
כפי שפעם היו דייגים מטילים רשתות.
יש אנשים שמוכרים בכסף נשמות אדם.
יש אנשים ששותים לשכרה ולועגים לנשמות אדם.
ויש כאלה שאינם עושים דבר מכל אלה.
בתים קורצים משינה
חדרים קורצים משינה
אור השמש מדבר אל המשורר
וקולו יגע.
חופים מוכי אדם שכחו
אדם
שכחו
אסונות
נשכחו
על החוף.
אומץ הלב של אדם משרטט אגדות.
אשפתון להמון 