שני שירים חדשים מאת עינה ארדל
מי שירחק מלשון הפרדוקסים
תבוא ירושלים ותעמיד אותו נגד הקיר
או שהוא עיוור גמור או שהוא מודה בשגיאותיו
ויגיד: גם אני כבשתי והרסתי.
נדמה לכם שאתם יכולים להיות
שמאלנים, טבעונים ופמיניסטיים
וכך לשון הארץ תרקע ודבר לא ידביר
ציפורים פורחות מלשון הארץ
אבל בעזובות של שכונת פת במבואות בית-צפאפא
בכל זאת בוחרים בערבית או עברית
אין לנו שלטון זר זולתנו
חדר המדרגות ריק ודלוח.
הבן שלך לובש חגור ומכסה מתניו בכדורי רובים
הבת שלך מכסה ראשה במטפחת הצדק
וכל דבר שנדמה חף בכל-זאת נבזז ונלקח.
והאם אפשר להיפך?
אני לא יודעת
כי תמימות אפשר לראות גם במחוזות של רוע
ערסיות באה מלבביות
וניפוץ מרוב תשוקה
אם את מאמינה.
נחום גוטמן, מנוחה בצהריים, 1926
אישה לא מנוצחת
אישה לא מנוצחת היא אישה לא משתוקקת
שלא נוגעת בפעמוניות השחר הוורודות
שמרקדות בין האצבעות שלה עד שנופלות
ולא מביטה פתאום בגבר
במבט שנוקב את הזיכרון.
אישה שיש לה כוח לא נופלת מן העקבים
ולא בגלל זדון
ולא פוגמת בעור פניה הצח בגלל שאיפת יתר
להתגבר על כל הפגמים
היא גם לא זוכרת בבוקר את חזיונות הלילה
מטולטלים כמו קוקיות של ילדה סרבנית
אישה לא מנוצחת שהזעם כיסה
את מתניה כמו ים המלח בשרב
בבוץ קדורני כשהיא יורדת צעד ועוד צעד
לתוך המים
וכשהיא מגלה את חרפתה, יש בזה
הומור, היא יכולה לצחוק על כל המפלה
מפה ועד באר-שבע מי מכיר אותי?
ענפי השסק יחבקו אותי
מאחור וארגיש שיש מי שמניח זרוע
על כתפי כדי לתמוך ולא כדי
לשכך את המרי כפי שהיו עושים הגברים
לנשים
שתקי, אני אומר לך
דברי בשקט, ואגב כך הם מניחים
זרוע על הכתף שלה כדי להזהיר
אישה לא מנוצחת לא מרגישה דבר
היא לא תיפול על הברכיים אחרי לילה שלם מיואשת
ולא תחבוק את הברכיים שלך כמו בשורה אחרונה
ולא תתחנן
בשם מה שאי-אפשר להקשיב לו עוד פעם
אישה כזאת לא שומעת את המזמורים של
חצות וגם אוזן התוף שלה לא רועדת
אף פעם מרוב הפתעה
וכל שיכלה לומר לך אי-פעם הוא
סגור את הדלת, נכנסת רוח פרצים.
ראובן רובין, מתווה לבלט של ברוך אגדתי, 1925
* שני הציורים צולמו מתוך ספרה של רחל אלבוים-דרור, המחר של אתמול, כרך ב' (ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1993)
אשפתון להמון 