במאמר דעה שפרסם לאחרונה הכותב החרדי ישראל כהן ("אני פרימיטיבי גאה"), הוא מספר כי הוא מרחם על רוגל אלפר, הידוע בדעותיו החילוניות התקיפות, ועל שכמותו. "למען איזה ערך, אידיאה או רעיון עמוק הוא מוכן להמשיך להתגורר בארץ המסוכסכת והאלימה הזאת?" שואל כהן, אף על פי שהתשובה לא באמת מעניינת אותו. אחר כך פוצח כהן בשיעור היסטוריה (וזאת על אף שהצהיר כמה שורות קודם כי הוא "נבער מתוך בחירה"). לפי ההיסטוריון החובב, "המדינה היהודית שהוקמה כאן נועדה לפני הכל לשמש בית ומגן למי שנרדפו במשך שנות דור בגלל העמידה על אמונתם ה'פרימיטיבית', ובגלל השמירה על אורח חייהם היהודי 'הנבער'."
קביעה זו אינה מדוייקת. המדינה היהודית נועדה לשמש בית ריבוני ליהודים, כדי שיוכלו להיות "נורמליים", עם ככל העמים (רק יהודי כמובן). המדינה לא הוקמה כדי להגן על המגזר החרדי בציבור היהודי, מה עוד שמגזר זה על פי רוב לא היה שותף למאווים להקמת המדינה, ופעמים רבות אף התנגד למאמצים שהובילו בסופו של דבר, גם אם לא בדרך ישירה, לכינונה.
כהן ממשיך לתקוף את אלפר וטוען כי הוא "מוכן להכיל כל השקפה שונה בשם הליברליזם", ורק ב"ערכים ובאמונות של בית גידולו" הוא בועט. קל לשים לב שכהן מייחס כאן לאלפר רקע חרדי. ומדוע? משום שעבור כהן כל יהודי בא בסופו של דבר מרקע חרדי. שהרי, החרדים הם המקור, הם הדבר האמיתי, הם הבית היהודי החם והמתוק, עם הקיגל, והקניידלעך. אחר כך מרהיב עוז כהן ומכנה את המסורת החרדית "מסורת אבותיו [של אלפר] בת אלפי השנים". דבר בתיאור זה אינו נכון. המסורת החרדית היא איננה מסורת אבות של כל עם ישראל, אלא רק של סקטור מסויים שפנה לדרך משונה זו אי שם במאה התשע-עשרה. בנוסף, מסורת זו איננה בת אלפי שנים. כאמור, היא בת כמאתיים שנים בלבד, ואף פחות.
אולי כהן היה יכול לדעת משהו מאלה לו היה לומד, לא רק "לשם פרנסה" כפי שהוא מעיד בטורו, אלא מתוך עניין אמיתי בעולם שסביבו. שהרי זוהי הבעיה העיקרית של הציבור החרדי: ההסתגרות המתמדת, ההרסנית, והזחוחה. לקראת סוף דבריו מוסיף כהן את הדובדבן שחרדים רבים אוהבים לשלוף בוויכוחים מסוג זה – "היהודים נחשבו בכל שנותיה בגולה לחכמים בשל שקידתם על לימוד התורה". ובכן, גם זה לא מדוייק. היהודים נחשבים לחכמים בדיוק בשל יכולתם להסתגל, ללמוד, להתפתח לפי תנאים חדשים, ולפתח אגב כך גם את סביבותיהם. זאת הסיבה שהיהודים זכו ועדיין זוכים להערכה במקומות רבים. בנימין נתניהו, ראש ממשלתנו הנצחי, מרבה להתגאות ב"הייטק ניישן", לא ב"תורה ניישן". אולי לו היה לומד כהן אנגלית בבית הספר, לא היה מפספס פרט זה.
בתמונות: שאריות כרזות בחירות של אגודת ישראל, או: העתיד (שבו במקום לשכנע את הציבור, בוחרים להטיל עליו אימה אלוהית). צולם ליד אוניברסיטת בר אילן ב-1 במאי 2019
אשפתון להמון 
שני שאלות ברשותך 1 מה פירוש חרדים רק מאתיים שנה ? לפני מאתים שנה היה איזה אימא שהולידה אותם או איזה ברית שהקימה אותם ? 2 המדינה קמה בשביל להיות כמו כל מדינה, את מה לא טוב כל מדינה ?
כמובן שאני לא חושב שהמדינה קמה בשביל החרדים והיא לא קמה בשביל היהודים, היא פשוט קמה כי בן גוריון רצה מדינה והשאר היסטוריה.
לסיום: מעניין אותי מאוד להבין את הטיעון שלך שהחרדים קיימים רק מאתיים שנה.
ותודה מראש
max
אהבתיאהבתי
שלום מקס. תודה. החברה היהודית-חרדית, ממש כמו החברה היהודית-רפורמית, וכמו החברה היהודית-"חילונית" (על כל קשת המשמעויות של מילה זו), היא תגובה לחברה המודרנית ולשינויים מרחיקי הלכת שהשפיעו על כל סוגי האוכלוסיות באירופה, ובתוכם גם היהודים. שינויים אלה החלו להיות נוכחים למן סוף המאה ה-18.
אמנם לא הייתה "אמא" שהולידה אותם, אבל בהחלט היו נסיבות שהולידו את ההחלטה של מנהיגי קהילה מסויימים, והמפורסם שבהם הוא החת"ם סופר, להתבדל באמצעות הסתגרות, מן החברה הכללית (האמירה המפורסמת ביותר בהקשר זה היא אמנם של החת"ם סופר – "חדש אסור מן התורה").
הנסיבות האלה החלו כבר בסוף המאה ה-18 כאמור, תקופת "הנאורות", ובהקשר היהודי – תחילת עידן "ההשכלה" היהודית. כלומר – תחילת התקופה שבה יותר ויותר יהודים החלו ללמוד לימודים כלליים, ולהשתלב במקצועות שבעבר לא השתלבו בהם (גם בגלל מגבלות חוקיות וגם בגלל שעדיין לא הבשילו הרעיונות).
יותר יהודים, תחילה בעיקר בארצות מערב אירופה, החלו לאמץ את השפה המדוברת בארץ (אם ברצון ואם בכפייה, או בעידוד אגרסיבי של המדינה – למשל הצבת ידיעת השפה כתנאי לקבלת הטבות, ואף לקבלת זכויות). כך, היהודים כקהילה נפתחו אט אט לעולם הסובב, והבידול המסורתי, שהיה כמעט מובן מאליו בשל הנסיבות ההיסטוריות, הופר.
החרדיות היא תנועת התבדלות שהתפתחה על רקע איבוד ההתבדלות המסורתי. בשביל ביסוס ההתבדלות נוספו יותר ויותר סייגים, הודגשו החמרות הלכתיות ועוד.
אפשר לקרוא על כך לעומק, למשל בספרו של בנימין בראון, "מדריך לחברה החרדית – אמונות וזרמים" (הוצאת עם עובד).
החברה החרדית הישראלית היא תופעה הרבה יותר מאוחרת, ומקורה בתחילת שנות החמישים – השנים שאחרי השואה, תקופה שבה התחילה להתבסס תופעת "חברת הלומדים" החרדית. זוהי תופעה חדשה לחלוטין בהיסטוריה, שבה הגבר במקום לעבוד ולשלב עבודה עם תורה ואורח חיים יהודי-דתי, מבדל עצמו לחלוטין מן העולם ומתנהל כתלמיד במשרה מלאה לכל חייו. אף על פי שתמיד היו כמובן תלמידים מצטייינים שהמשיכו את לימודיהם כל החיים, היו אלה תמיד בחזקת המיעוט הנבחר של הלומדים, ואילו כעת התופעה ניסתה להקיף ציבור שלם.
אפשר לקרוא על כך גם בספרו של קימי קפלן, "בסוד השיח החרדי".
לכן, כפי שאתה רואה, התופעה החרדית היא חדשה ממש כמו, ואפילו יותר, מהתופעות שלהן היא מתנגדת.
בנוסף, המדינה לא קמה "כי בן גוריון רצה מדינה והשאר היסטוריה". ממש לא. היא קמה לאחר מאמצים ממושכים, אדירים, בני עשרות שנים, החל מתחילת שנות השמונים של המאה התשע-עשרה. ועל כך יש ספרים רבים מאוד. ראה למשל – "ספר העלייה הראשונה", ועוד עשרות ואולי מאות ספרים.
תודה על הערתך, ומקווה שהועלתי.
אהבתיאהבתי
תודה צדיק על התשובה הארוכה. ואני שמח לשמוע שאין לי כאן חור בידיעת ההיסטוריה הקרובה. הרי כל מה שאמרת ידוע לכל. אני רק לא מבין, אתה בעצם אומר שביום שהחרדים לא הסכימו ללכת אחרי היהודים הפורשים מהיהדות, אז הם קמו להיות חרדים ?! כלומר אם רוב היהודים יתנצרו או יתאסלמו רח"ל, אז המיעוט הנשאר יהודים הם יהודים חדשים ?
אני אומר לך למה התפלאתי אתמול מדבריך שחרדים הם רק מאתים שנה. כי בדיוק למדתי ספר בשם השל"ה שהוא חיי בארץ ישראל לפני כחמש מאות שנה, והוא נשמע לי לגמרי חרדי. התחלתי להוציא עוד ועוד ספרים של סופרים שגרו בארץ ישראל והם כולם נשמעים לי לגמרי חרדים. מצאתי סופרים יהודים בישראל עד הרמב"ן. יש איזה חור קטן מאוד מהרס"ג עד הרמב"ן שאני לא מוצא סופר יהודי בארץ ישראל שמדבר וכותב כמו חרדי. אבל מהרס"ג אחורה בזמן אני מוצאה הרבה מאוד סופרים חרדים בארץ ישראל. כלומר אני מחזיק את ספרם ביד ורואה שהם מדברים כמו חרדי ואוכלים כמו חרדי מזדיינים כמו חרדים ומנשקים מזוזות כמו חדרים ומנענים לולב ואתרוג ובונים סוכות וסופרים בימים אלה ספירת העומר ודנים באותן סוגיות שהחרדי דן בהם יומם ולילה. כלומר כל אלה שפרשו מהיהדות לפני מאתים שנה לא נשמע לי שהם עושים את כל זה. אפי' אם תמצא יהודים דתיים לאומניים שהם כן מקיימים את כל זה. בכל זאת בספרים הם נשמעים יותר בכיוון של החרדי מהדתי. לא מצאתי אחד מהם שמקריב את חיו למען דגל לאומי. רק ההפך, אחרי שנהרגו עשרים וארבע תלמידי ר' עקיבא על המרד = לאומניות = משיחיות. מאז החרדים אבלים עליהם שבע שבועות בכל שנה בכדי לזכור לעולמים מה עושה הלאומניות = שפך דם לריק של אלפי תלמידי ישיבה. כלומר כבר אלפיים שנה שהחרדים אבלים בעומר דווקא לזכור את זה שלא מקריבים את חיי התלמידים למען אדמה ולאומניות, והנה הדתי לאומי כן עושה את זה. ולכן אפי שהדתי מקיים את כל הספרות הנ"ל בכל זאת הסופרים נשמעים יותר חרדים כנ"ל.
דייקתי לגבי בן גוריון כי הוא התעקש להכריז על המדינה בניגוד לרבים שהתנגדו.
אבל לא זה הנקודה. הנקודה היא שכל מי שהקים את המדינה, הוא הקים את זה בשמו של היהודי (לא בשם ישות יהודי דמיוני שלא קיים רק בשמי ובשמך ובשם כל פרט יהודי בעולם) ועל אדמת היהודים. ככה שמכל יהודי נגזלה אדמתו. על ידי מי ? אני טעון בן גוריון ואתה טוען שעלו לארץ הרבה לפני, שזה נכון אבל הם לא גזלו שום דבר מהאחר. ביום שאתה מקים מדינה\משטר\עם רובה, אתה פשוט עם רובה גוזל\כובש את האדמת היהודים בשבילך.
זה שמדבר בשם המדינה הדמיונית, הוא בא לשכנע אותי ואותך שהכפיה והכיבוש וכו' לטובתי, זה מגן עליך מהשואה שאולי יחזור וכו' וכו'.
לסיום: היסטוריה לא צריך עומק, היסטוריה הן עובדות פשוטות. מי שמדבר עומק בהיסטוריה פשוט רוצה לבלבל במוח. הרי ברור לך שאין מצב שכל החוקה\תורה של החרדים וספרות ההלכה שלהם, נכתב אלפי שנים לפני שקמה החרדים לפני מאתיים שנה ?!
אגב: זה לא אותו בראון שכתב את הספר הגדולים ?! נדמה לי שכתבתי תגובה על הספר.
https://socialrevolutioninhumanthinking.wordpress.com/2017/08/02/%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%A1-%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9D/
בכל אופן תודה לך על התשובה. אני חושב שצריכים להיות ביקורתיים בזמנים שכל מפגר הוזה כותב ספרים הזויים בשם האקדמיה. אם אני הייתי באקדמיה הייתי זורק אדם הזוי כזה מכל המדרגות. כי אחרת האקדמיה מאבדת את האימון ונהפכת להיות אקדמיה מטעם.
אצל היהודים תמיד היו דרשות משונות, אבל דרשה הזויה כזו לא שמעתי מעולם – שזה שהחרדים לא פרשו מהיהדות בתקופת ההשכלה זה הופך אותם יהודים חדשים כמו הרפורמים וכו' וכו' ?!
שוב תודה היה לי כיף לדבר איתך
בברכה
max
אהבתיאהבתי
האם לדעתך ההלכה היהודית כולה אינה מעשה הסתגלות למציאות שנוצרה לאחר חורבן בית המקדש?
האם לדעתך כתיבת הסידור, כתיבת ההגדה של פסח, אינם מעשים של הסתגלות, מעשים עליהם החליטו ואותם ביצעו מנהיגי קהילה בנקודות מסויימות בהיסטוריה?
האם התפילות שאתה אומר בכל יום אינם מעשה ידי אדם, טקסטים שנועדו כדי לייצר אורח חיים? מי החליט על כל אלה לדעתך? האם אלה לא מעשים שנוצרו בהקשרים היסטוריים מסויימים?
כל אורח חיים הוא דבר שיש להבין בהקשר היסטורי. ולכן חבל שאינך מייחס חשיבות לחקר ביקורתי של העבר, ומביע זלזול בחוקרים באקדמיה שמקדישים את כל ימיהם להבנת הקשרים היסטוריים ותרבותיים של תופעות שונות.
דברים רבים בהלכה נתונים לפרשנות ואמנם פורשו בצורות שונות בזמנים שנים. מדוע לדעתך דווקא רבינו גרשום החליט על האיסור לשאת יותר מאישה אחת(המאה ה-10–11 לספירה)? משום הקשר ההיסטורי שבו היה נתון: הוא חי באירופה הנוצרית, ששם דבר זה לא היה נהוג. ראה עוד כאן: http://lexicon.cet.ac.il/wf/wfTerm.aspx?id=1449
היהדות סיגלה עצמה לעולמות שבהם פעלה מאז ומתמיד.
הפרשנות החרדית היא פרשנות מחמירה באופן קיצוני. יש מקום גם לפרשנויות אחרות, וליהדויות אחרות.
אהבתיאהבתי