ניצן של המים

 

סיפור קצר ואימתני מתוך"הלילה של האוניברסיטה", ספר חדש שעוד לא פורסם, המכנס 34 סיפורים שונים המתרחשים כולם ב"לילה של האוניברסיטה" בירושלים

מאת: אופק קהילה

*הערה מאת המחבר:  אני מנקד את כל ספרי בשיטת ניקוד ייחודית שפיתחתי ושמטרתה היא לקרב כמה שיותר את הצליליות של העברית הכתובה לעברית המדוברת. בנוסף, אני מנסה לנקד בצורה שבה הקורא יוכל לקרוא את הספר ולשמוע אותו כמו שאני שומע אותו. ההגמשות התחביריות והלקסיקליות הרבות שאני עושה מחייבות אותי לנקד, ושיטת הניקוד שבו אני משתמש עונה על הצורך לייצר בסיס צלילי חזק ויציב לשפה.
**הערת המערכת: המערכת מסתייגת משיטת ניקוד זו, ואינה נמנית על אוהדיה.

white

להמשיך לקרוא

ראיון עבודה

סיפור קצר: מאת אלה קבאקוב

whiteblack line 21

הדלת נסגרה מאחוריו בטריקה.

לפניו נפרש מסדרון לבן ובסופו הייתה דלת פתוחה מעט. פיתחה היה רחב דיו שיבחין בכך מיד. כל שאר הדלתות במסדרון היו סגורות, אבל בהן הוא כלל לא הבחין.

בעודו מתקרב לאותה דלת בסוף המסדרון, הוא שמע קול של בחור צעיר שאמר כמה מילים שלא הצליח להבין, ואז פרץ בצחוק. היה זה צחוק מעושה , כזה שמתגלגל בפיותיהם של מפקדים במשטרה, פוליטיקאים, ואנשי צבא. צחוק אשר אינו מסב עונג אמיתי לא לשומע ולא לצוחק.

להמשיך לקרוא

משק כנפיו

סיפור קצר
מאת: 
דקל שפירא

black line 21

white

שחור.

אדום,    ירוק,     כחול.

מוֹשְׁכִים מוזרים נוצרים בחלל, נעלמים ושבים. משרטטים קווים בוהקים

רעמים מבהיקים. ברקים מתפשטים.

עכשיו הוא כבר מודע.

———–

חמש? דניאל בדק שוב את השורות והעמודות. כן, חמש.

"יש סערה".

נורה כחולה החלה להבהב ברגע בו גיל סיים לדבר, דניאל הרים את עיניו והתבונן בצג, נקודה שחורה התממשה בקצה התחום. הוא העיף מבט לעבר שורת הנוריות. עדיין רק הנורה הכחולה, אפשר לחזור לעיתון. מה היה המספר הזה? חמש? הוא בדק שוב את השורות והעמודות.

רעש נשמע מאחוריו והוא סובב את ראשו, "אתה לא מתכוון ללחוץ על הכפתור ?" שאל גיל, עומד ולוטש עיניים במסך. דניאל התבונן בו, בחור צעיר ונמרץ, הוא נראה מבוהל ופיו היה פעור מעט.

הם הביאו אותו לפני שבוע. הנער שהיה לפניו עזב בפתאומיות, הלך למצוא קריירה אמיתית.

"אל תדאג, עשרים שנה אני פה, אני יודע מתי צריך ללחוץ".

גיל עדיין היה מוטרד, אך בטחונו של דניאל הרגיע אותו מעט, "פעם זה היה אחרת, לא? לפני השידרוג".

הוא התיישב על הכיסא. עיניו עוקבות אחרי הנקודה השחורה.

"כן", ענה דניאל בקצרה.

לפני השידרוג הדברים נראו אחרת. בכל משמרת הם היו שלושה אנשים מיומנים. צוות שנבחר בקפידה. לכל אחד הייתה עמדה משלו והנורות עדיין לא הותקנו בכלל.

כדי לקבל החלטה, היו בודקים נתונים, מריצים סימולציות, כותבים שורות קוד במהירות ומנסים להתאים את המערכת לסערה.

 שילוח מיותר היה יכול להיות הרסני לא פחות מחוסר מעשה.

להמשיך לקרוא

הסיפור על איך הרגו לי את הכלב

סיפור קצר מאת: מ. צפרון

I

זה היה בוקר נחמד הבוקר ההוא. טיילתי עם רקס, הכלב שלי הקטן. קראתי לו על שם מלך בספר היסטוריה. אני מורה להיסטוריה בבית ספר. בבוקר הזה שבו הכל התחיל, הוא היה כלב נחמד במיוחד. רצה לרוץ איתי כל הזמן, והיה הולך לידי בשימחה כלבלבית אמיתית כזו, שרואים תמיד אצל כלבים של אנשים אחרים.ודווקא בבוקר הזה הם היו חייבים להופיע. בדיוק כשהגענו לעץ הגדול שליד הנדנדה נשמע קול.

להמשיך לקרוא

ערב יום העצמאות

(כרוניקה של אירועים שאולי התרחשו באמת)

ח. בצלאל
(נכתב  ב- 21.4.2010)

בערב יום העצמאות העביר תייר שוודי שיכור את רגלו אל מעבר למעקה המרפסת ובידו כוס משקה. זבוב אחד נחת על קצה נחירו השמאלי והפילו לקרקע.  חברתו האיטלקייה שלצידו נותרה לבדה עם הסיגריה בפה ולא העיזה אפילו לצרוח.

להמשיך לקרוא

פרגמנטים

מ. צפרון

פרגמנט יום א

ואיך זה שכל הערבים, עם שמתבגרים, נהיים בודדים כל כך?

איך זה שאדם נהיה עייף כל כך אחרי יום מלא בעבודה, שאותה הוא לא ביקש לעצמו מעולם?

הוא חוזר מהעבודה, הזאת שאליה הוא הולך כל יום, וכל מה שהוא רוצה לעשות זה לישון. והמיטה כל כך מלאה הבטחות פתאום, והרכות של הכרית, ושל הפוך בחורף. הכל כל כך קל פתאום. אפשר פשוט לקפוץ ולהירדם.

כבר בשמונה בערב רוצים לקפוץ ולהירדם, מיד אחרי ארוחת הערב הקטנה, הטעימה, שבן הזוג הכין. ואתה בכלל לא חשבת על מה שצריך לחשוב כדי להתקדם. כדי לכתוב איזה משהו היום. כדי להכין פסטה ברוטב עגבניות עם בזיליקום טרי, ופרמזן. לא חשבת על זה מספיק. ולא חתכת את הבצל לקוביות, ולא זרקת אותן למחבת, עם השמן שהתחמם כבר.

מחשבותיך היו בדברים אחרים. תמיד בדברים אחרים. תמיד מנסות לאחד ולרכז, ולחשבן, ולהבין את כל הדברים שכולם מתנקזים לאיזה רגע אחד, שבו היית אמור להבין את הכל. הרי היית אמור להבין. אבל שום דבר אינו מובן שוב. גם הפעם. ואתה רק רוצה להיכנס למיטה בשקט בשקט.

ושהמנורה לא תראה אותך. אתה לא תדליק אפילו את האור. אולי בפעם אחרת, תתחיל לקרוא איזה ספר, שמונח לך בחדר השירותים כבר שנה. קנית אותו בריגשה רבה, ובשימחה אמיתית לעתיד הקרוב. את כל זה חשבת שתקרא לאט, שתקרא מהר. שתסיים, וכשתסיים, תקרא עוד ספר, ועוד אחד.

כמה נעים הוא בד הכותנה העבה שעוטף את שמיכת הפוך הישנה שירשת מסבתא אביבה.

להמשיך לקרוא