דוקטור היא

אפקט הסאבטייפינג, הכמיהה לנורמליות, וכמו שאומרים – אזהרת ספוילר!

  • מאת אלון ברנס

 


"Never be cruel. Never be cowardly.
Hate is always foolish. Love is always wise."

white

כפי שאולי כבר שמעתם, בפרק המיוחד של סיום העונה העשירית, דוקטור הו המיתולוגי עבר את "ההתחדשות" האחרונה, והמתבקשת (חייבים להודות), והפך לאישה!

על אף הכניעה לאופנתיות – אני מודה שהתרגשתי…

אז על מה מדובר? ועל מה המהומה?  "דוקטור הו" (Doctor Who) היא סדרת טלויזיה אנגלית משנות ה-60 שהופסקה בשנות ה-80 וב-2003 חזרה למרקע וממשיכה לרוץ עד היום, לשמחת המעריצים.

הדמות הראשית בסדרה היא מגזע "אדוני הזמן" (Time Lords), גזע חייזרי שהתברך ביכולת לנוע בזמן ובעוד כל מיני הטבות… הסדרה מתארת את מסעותיו של אחד מאדוני הזמן כאמור – הידוע בשם "דוקטור הו" / Doctor Who, כי שמו הוא סוד כמוס ואסור שייחשף – ברחבי היקום והזמן, בחללית שנקראת טארדיס (שנראית כמו תא טלפון משטרתי!).

WIKI Tardis_BBC_Television_Center.jpg

הטארדיס, צילום מתוך ויקיפדיה

כמו כל אדוני הזמן, לדוקטור יש יכולת להחליף את גופו ומבנים מסויימים של אישיותו בתהליך שנקרא "התחדשות" (Regeneration) בעת שהוא מתקרב למוות. לא ברור מה הגיל האמיתי של הדוקטור, אך עפ"י רמזים מהסדרה, מדובר ביותר מ-2000 שנה.

אכן, עד השנה, הדוקטור תמיד היה גבר, ובתחילת דרכו – אף גבר מיזוגן. אבל החל מהפרק האחרון של העונה העשירית, דוקטור הו היא אישה…

הפלא הזה קורה אחרי שבמהלך העונה העשירית, הדוקטור נאלץ להתמודד עם איום של פלישת סייברמנים (גזע חייזרי שמנסה להשתלט על העולם). על מנת להציל את חבריו הוא מחליט להקריב את עצמו, וכך הוא סופג את המכה הקטלנית שמתחילה את אותו תהליך "התחדשות" נשי. בתחילת הפרק האחרון, שבו מתרחש השינוי, הדוקטור (עדיין גבר) פוגש את עצמו מלפני 1,500 שנה, ומתעמת עם הדעות האנטי-נשיות שדוקטור הו הענתיקה מציג, דיון שהעלה בי אמוציות דומות מאוד לאלה שאני מרגיש לאחרונה, כשאני שומע חלק גדול מהרבנים בישראל מדברים על נשים…

עכשיו נותר לחכות ולראות איך תהיה דוקטור הו החדשה בהמשך הסדרה, אבל בינתיים רציתי להעלות תמיהה וכמיהה בעניין ייצוג נשים בסדרות וסרטים, ולדבר מעט על נורמליות.

 

 

 
להמשיך לקרוא

דברים שאפשר לומר לאישה

ר"ב ירושלמי


לפני כמה ימים ראיתי בפייסבוק סיפור שתפס את עיני: בחורה אחת, נקרא לה י', ראתה גבר שהתנהג בגסות כלפי מלצר במסעדה ביפו. בתגובה למה שראתה, הפטירה הבחורה את המילה "חצוף". בתגובה לזאת צעק לעברה הגבר האלים: "יא מכוערת, תסתמי את הפה, מי יגע בך עם מקל״

הוא צעק זאת לעברה אף על פי שלא היה, לכאורה, שום קשר בין הסיטואציה לבין העלבון, שעסק במיניותה באופן וולגרי.

אבל חוסר קשר זה הוא רק לכאורה, שהרי במערכת החברתית שאנו חיים בה, נוצרו נורמות לגבי עלבונות השמורים לנשים ואלה השמורים לגברים, נורמות שאף על פי שהן נסתרות מן העין, הן בהירות כשמש למי שעושה בהן שימוש כוחני תדיר.

כמה פעמים למשל שמעתם את העלבון "לא הייתי נוגעת בך עם מקל" מפי אישה? ובאיזה הקשר שמעתם זאת?

עכשיו – כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה מופנה לאישה/בחורה/ילדה/נערה? ובאיזה הקשר? ומה עם: "תראו אותה – איזו מכוערת, אמא'לה"

שימו לב שפעמים רבות אין בהכרח קשר בין עלבונות אלה לבין הסיטואציה שבה הם נאמרים.

לאחרונה, אורן חזן פתח את פיו נוטף המרגליות ואימץ את כל כוחו כדי להעליב את חברת הכנסת מיכל בירן, וכיצד הוא בחר לעשות זאת? על ידי התייחסות אל המראה החיצוני של אותה חברת כנסת, ששוב – לא היה קשור, לכאורה, לסיטואציה.

"אפילו דילרית לא הייתי נותן לך להיות" הוא אמר לה, לאחר שבירן התייחסה אליו כ"מנהל קזינו". בתגובה, בירן כינתה אותו סרסור, והוא בעקבות זאת הציע לה "למלא טופס עבודה", אבל אז חזר בו ואמר ש"גם ככה אף אחד לא ירצה להסתכל עלייך".

ההתנהגות של אורן חזן נתפסה במקרה במצלמה, אבל הטבעיות שבה משפט זה נפלט מפיו מרמזת כי לא הייתה זאת הפעם הראשונה, וסביר להניח שגם לא האחרונה שהוא נקט בעלבון מעין זה כלפי אישה.

מיד לאחר המקרה שאירע בינו ובין ח"כ בירן, העירה לו חה"כ רחל עזריה וקראה לעברו "שוביניסט". הוא נשמע מופתע לשמע הכינוי הזה: "עכשיו אני שוביניסט?" ענה לה, כאילו לא הציע שניות לפני כן לקולגה שלו "טופס עבודה" לזנות, מיד לפני שהשתמש במעמדו החברתי (כגבר) כדי לפסול את ההיתכנות המקצועית של העניין.

אף אחד לא יסתכל עלייך

הביטוי החזירי "אף אחד לא יסתכל עלייך" מטרתו להשפיל את חברת הכנסת אליה כוונו הדברים, באמצעות החלוקה הברורה: הגבר אמור "לרצות" והאישה אמורה "להירצות", ואם היא אינה יכולה "להירצות" בסיטואציה של סחר מכר, היא שווה כקליפת השום, שהרי בכך אישה נמדדת, גם בכנסת.

אז למען הסר ספק, חזן וכל גבר שמשתמש במראה של אישה/נערה/ילדה כדי להשפיל, להפחיד, לדכא, או להעליב, הוא שוביניסט. משיכה פיזית או חוסר משיכה פיזית בין גבר לאישה תמיד יתקיימו בחברה שלנו, אבל בינתיים, הגברים הם בעיקר אלה שנמצאים במעמד כדי לייצר מצב בו המראה של המין השני הוא רלוונטי לכל דיון בכל עניין.

להמשיך לקרוא

כל הדגל והזבל

נדב נוימן


הלילה, בשעת דמדומיו של השכל, חלפו במוחי מחשבות-שיחות עם עצמי: "אני איש, ואתם אנשים, מי אתם שתגידו לי מה לעשות? למה, לעזאזל, עלי להקשיב לכם? כיצד ייתכן שמכיוון שנולדתי לחברה שמתובנתת בצורה הזו, עלי להכפיף את עצמי לחוקים שפוגעים בי בתור אדם, בתור בעל חיים. הרי זה לא יעלה על הדעת! חישבו על זה – וכבר המחשבה מתפוגגת". ואכן התפוגגה המחשבה, והתעוררתי לממלכת היום הביורוקרטית שמסננת החוצה מחשבות אוויליות וברורות מאליהן כל כך. התעורר בן אדם, היה קוהרנטי, היה מתוחכם, מחשבות מעין אלה הן ברורות ואינן מעניינות, הן שייכות לאנרכיית הלילה.

הכנתי קפה, התיישבתי מול המחשב כהרגלי, והתחלתי לקצוץ משפטים ומחשבות באופן מהוגן. את הרומנטיקה של נדב-תהיה-מה-שאתה-חושב הותרתי בצד שתימס בשמש מזמן. היום אני אדם פרקטי. בכל זאת, ביקשתי מעט הומור לשעת בוקר זו, ולכן צפיתי שוב בראיון של נטלי כהן וקסברג אצל לונדון-וקירשנבאום-ללא-קירשנבאום. אכן, כהן וקסברג היא אדם חריף ביותר, מצחיק ומזעזע בצורה אנושית ונהדרת. ברם, היא איננה אמנית טובה. לא משנה עד כמה איציק לאור ישתפך בשלל קריאות פוסט-מודרניסטיות על ה"אי-אפשרות-לומר-משהו-ועל-כן-יש-לומר-אותו-בצורה-הברורה-
ביותר-שהיא-איננה-ברורה-כלל-ועיקר-מכיוון-שהאמירה-מסורסת-עוד-לפני-שהיא-נאמרה-בצורה-
הבלתי-ברורה", אין שום דבר מעניין מבחינה אמנותית במה שהיא עושה. זו קלישאה שגם בעידן שלנו לא עוברת.

לפני חודש דרשה קומיסרית התרבות מירי רגב "הבהרה" מאורי קצנשטיין לפשר הצבת צלב קרס באחת מעבודותיו בתערוכה שלו שמוצגת במוזיאון תל אביב. התערוכה והעבודות שבה היו מתוחכמות, מלאות פרטים וגם, ובכן, זה היה במוזיאון תל אביב. לכן זכה קצנשטיין רק לשיחה ידידותית מהקומיסרית הטובה. עולה השאלה – לו היה מציב קצנשטיין צלב קרס ברחוב, מצלם אותו ומעלה את זה ליו-טיוב, האם היה גם אז זוכה ליחס שבו זוכה כהן וקסברג? התשובה היא: לא.

להמשיך לקרוא

גם לקראת בחירות – שני שירים

אמהות גדולות ומשוררות! משוררות ואמהות גדולות!
ריקדו לנו שיר / ספרו סיפור
אל תספרו לנו על אהבתכן.

 

(גם לקראת בחירות)

פעם ישב גבר

חמק מתוך המסדרונות

היישר אל תוך חלומותיו.

בחדר טיפח אותם אחד אחד

פנטזיה לילית. כל לילה מחדש.

הוא סיפר לכל מי שיכול

על בריחתו מן המסדרונות

ונהם אל עצמו בנהמה

שחיקתה בדיוק נהמת גבר.

והחדר תפח ותפח והלילות התארכו. כל לילה מחדש.

*

*

adam eve dürer

 

יומן

פעם הייתה אישה

והיא כתבה יומן.

בהפסקות יומה הקצרות

הייתה יושבת ובוכה

וכותבת אל יומנה.

אלברכט דורר, אדם וחוה, 1504