וידוי חדש: בסוף שרשרת המזון

 

מאת: תמר עמית


היא תמיד עמדה בסוף שרשרת המזון- היא חיכתה ככה, היא חיכתה למזונה. יגיע אליה, תמיד היא חשבה שזוהי הדרך הטבעית לדברים מעין אלה. לעמוד ככה בתחתית שרשרת המזון, עם הפה פעור, ולחכות שיאכילו אותך בידיעות הנכונות על העולם.

זלדה. היא שמעה את שמה רק במקרה, במקרה לגמרי, מתוך איזו הערת אגב שאמרה המורה, היא זוכרת. כן. היא זוכרת. וודאי שהיא זוכרת. כי הדבר נחרת בזכרונה כמעין "טיפוס". כמעין אופן טיפוסי שבו הדברים אמורים להתקיים. הם אמורים להתקיים כך, מן היד אל הפה. מחכים שם שנים. בסוף שרשרת המזון. ובסופו של דבר מגיעה פיסת ידיעה מן העולם הגדול. זלדה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

מיומנו של סטודנט ירושלמי- חלק ב

שני רישומים מאת סנדריל יעקובי 

כאן

"כאן, כאן, כאן ! רשימותיי!" הוא כרע אל הקרקע והרים את הדפים האלה, שבהם הוא כתב כמה מרגעיו הקטנים ביותר. את המילים האלה הוא לא אמר. הוא אפילו לא חשב אותן כלל.

"כאן, כאן!" הוא לא חשב דבר. מעל הדפים היו רשומים תאריכים שונים, זמנים בחייו. התחלפויות עניינים, מחשבות קטנות על רגעי יום. "כאן כאן" הוא לא אמר מילה.

הוא כרע וחיפש בין הדפים האלה, שהוא יודע שאי-פעם כתב אותם הוא, הוא ולא אחר.

חלק מהדברים הוא כלל לא זכר. ולכן הופתע לגלות עתה ביטוייים שמצאו חן בעיניו, או כאלה שנראו כאילו נכתבו על ידי אחר. "כאן" הוא חשב. "כאן".

 1809 Monk by the Sea oil on canvas 110 x 172 cm

Caspar David Friedrich, 1809 Monk by the Sea, oil on canvas 110 x 172 cm

– – –

להמשיך לקרוא