תובנות מיומן מלחמה

ח. בצלאל

white


white

מדי כמה זמן נזכרים במלחמה.

white

היום הדיבור נקי, כמו שהוא תמיד היה.

white

אבל כולם יודעים כי מלחמה זה זוועה

white

נשים צעירות יודעות להסביר על הדם.

white

הדם נשפך – כך היא אמרה.

white

ואני תמיד חשבתי שהוא אוזל.

white

הדם אוזל מהגופות. הדם אוזל מהפנים.

white

האישה הצעירה מסבירה
white

כי מלחמה זה חלומות רעים בלילה.

white

(המילה זוועה אינה כתובה).

white

אבל הצעירים שוכחים מחדש. גם היא תשכח את אשר אמרה.

white

בכל זאת יש דברים שבהם הזכרון מעמיק.

white

כמו מלחמה. white

וכמו השנים שעברו מאז המלחמה.

white

במלחמה הזכרון מעמיק, והחלומות מתארכים.

white

Picture 004_11.jpg

צילום: חמוטל וכטל

מודעות פרסומת

זכרון משיעוריו של פרופסור אבינועם רוזנק*

י"ש נחמיה

* הזכרון הקצר הזה, שהגיע לכאן בדרך אקראית למדי, נכתב בעת שפרופסור אבינועם רוזנק שימש כראש החוג למחשבת ישראל בהר הצופים, ירושלים.

– – – – – – – – – –

 "In the last decades interest in hunger artists has declined considerably"
(F. Kafka, A Hunger Artist)

אבינועם רוזנק אמר אתמול- אתם לבד.

כדרכו הוא שאג את מילותיו אל החלל הפתוח, פוער את עיניו לרווחה, גבותיו נזקרות בתוכחה פתאומית. מיד אחרי זה, שוב ליטף את זקנו הלבן בתזזית של אנשים שנוגעים בפרצופם מתוך אין אונים מוחלט בעולם הזה. להמשיך לקרוא