ח. בצלאל
מדי כמה זמן נזכרים במלחמה.
היום הדיבור נקי, כמו שהוא תמיד היה.
אבל כולם יודעים כי מלחמה זה זוועה
נשים צעירות יודעות להסביר על הדם.
הדם נשפך – כך היא אמרה.
ואני תמיד חשבתי שהוא אוזל.
הדם אוזל מהגופות. הדם אוזל מהפנים.
האישה הצעירה מסבירה
כי מלחמה זה חלומות רעים בלילה.
(המילה זוועה אינה כתובה).
אבל הצעירים שוכחים מחדש. גם היא תשכח את אשר אמרה.
בכל זאת יש דברים שבהם הזכרון מעמיק.
כמו מלחמה.
וכמו השנים שעברו מאז המלחמה.
במלחמה הזכרון מעמיק, והחלומות מתארכים.
צילום: חמוטל וכטל
י"ש נחמיה
* הזכרון הקצר הזה, שהגיע לכאן בדרך אקראית למדי, נכתב בעת שפרופסור אבינועם רוזנק שימש כראש החוג למחשבת ישראל בהר הצופים, ירושלים.
– – – – – – – – – –
"In the last decades interest in hunger artists has declined considerably"
(F. Kafka, A Hunger Artist)
אבינועם רוזנק אמר אתמול- אתם לבד.
כדרכו הוא שאג את מילותיו אל החלל הפתוח, פוער את עיניו לרווחה, גבותיו נזקרות בתוכחה פתאומית. מיד אחרי זה, שוב ליטף את זקנו הלבן בתזזית של אנשים שנוגעים בפרצופם מתוך אין אונים מוחלט בעולם הזה. להמשיך לקרוא
אשפתון להמון 