בחיפוש אחר האתוס: על הכנסת ה-19, רות קלדרון ומפלגת "יש עתיד" *

רונה ברנס

בזה אחר זה, עלו  חברי המשכן ביום שלישי, ה-11.3.14, לבימת הנואמים בכנסת, ודנו ב"חוק שירות לאומי ואזרחי" (או : החוק לשילוב החרדים בצה"ל – שאושר ברוב של 65 ח"כ ביום שלמחרת), בדיון שנמשך כמה שעות.  אמנם, "דיון" של ממש לא היה במליאה, שהרי ברוב הנאומים המליאה עמדה ריקה כמעט מאנשים (לעיתים ישבו  באולם רק חבר כנסת אחד או שניים). האופוזיציה, כפי שאולי זכור עדיין, לא נכחה שם בשל המשמעת האופוזיציונית שהונהגה ואף כובדה הפעם, בקרב סיעות האופוזיציה כולן.

לחבר בטלפון, שהתקשר אליי במהלך הדברים (אני צפיתי בנאומים דרך ערוץ השידורים הישירים של אתר הכנסת), אמרתי כי אני לומדת.  אני לומדת תורה, אמרתי לו,  כי די לו לאזרח ישראלי היום לשמוע מעט מהמתרחש מעל במת הכנסת, כדי לזכות במנה מרובה הרבה יותר, בלי ספק הרבה מכפי זו שהוא רגיל בה בשיגרת יומו, של סוגיות הלכתיות, פילפולין וחידודין, בגוון יהודי בטעם של פעם.  הדיון בחוק הנ"ל היווה דוגמא מצויינת (ואמנם גם קלה במיוחד) לעניין זה.

בדיון הספיציפי שהתנהל ב-11.3.14 היה הרמב"ם, שצוטט בעיקר בהקשר לאמירה כי כל תורה בלא מלאכה סופה בטילה,  אחד הכוכבים המרכזיים. לפחות חמש פעמים הועלה שמו על במת הדיונים מעל הפודיום במליאה. כששמו לא הועלה, נשענו הדוברים פעם על הרב קוק,  פעם על הרב סולובייצ'יק, וכשזה לא היה ציוני מספיק אולי- גם על הרב הראשי  לישראל- יצחק הרצוג (כמו במקרה של חה"כ  שמעון סולומון מ'יש עתיד').

*

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

על עצרת ההמונים החרדית בירושלים

בתיה גלילי

לא צריך היה להתקרב אל עצרת ההמונים החרדית כדי להתרשם מן הזעקות ומן הנהי שנשמעו בכניסה לירושלים על פני כמה שעות טובות ביום ראשון, ה- 2.3.14, ב אדר התשע"ד.  ההולכים בגבעת רם למשל, הרגישו כרדופי קולות לאורך היום כולו. הדי קולות נישאים מרמקולים אדירים שהפיצו את קולות התחנונים והאבלוּת הקיפו את תושבי ירושלים, והציפו את השמיים.  המילים עצמן  לא היו מובנות, שהרי המרחק היה רב, והרמקולים משבשים את ההברות. אבל לא היה בכך צורך. כולנו ידענו על מה הבכיה הזאת. לקולות המוחים בתחינות נוספה תפאורה נפלאה, שנראה שנועדה בדיוק לכבוד המעמד. שהרי באותו הבוקר קמנו כולנו בארץ לבוקר ערפילי במיוחד, אביך ומעיק,  שעל לב המביט מסביבו עלולות בהחלט לעלות מחשבות של קץ.  שבילי העיר כוסו בדוק אפור וסמיך, ומתוך הדוק עלו הקולות.

גבעת רם ביום הפגנת החרדים 2-3-14

(קמפוס גבעת רם בירושלים, ביום העצרת. כל הצילומים: רונה ברנס)

להמשיך לקרוא

החירות לפי פייגלין

רונה ברנס

[מאמר שני בסדרת מאמרים המוקדשת למשה פייגלין]

באתר הרשמי של משה פייגלין, כמו גם בעמוד הפייסבוק שלו, מתנוססת הסיסמה, שהפכה להיות אחת מסיסמאותיו המרכזיות: "יהדות = חירות".

להמשיך לקרוא