"רק בגלל שהם יהודים"

רונה ברנס

הדברים הבאים פורסמו במקור באתר שיחה מקומית


אני מבינה פטריוטיות בעתות צרה, אני אפילו מכבדת פטריוטיות בעתות צרה. אני אפילו חוטאת בוודאי בסנטימנטליות פטריוטית בעתות צרה. אני מודה. אבל לעולם לא אכבד שקרים פטריוטיים בעתות צרה.

שקר פטריוטי שכזה הוא השקר שיהודים ישראלים נרצחים ונתקפים על ידי פלסטינים "רק בגלל שהם יהודים".

מאיפה זה מצלצל לי מוכר?

אה כן! שיעורי תולדות השואה והאנטישמיות שלמדתי בשיעורי ההיסטוריה בבית הספר התיכון. רק בגלל שהם יהודים נרצחו יהודים על אדמת אירופה במאה העשרים, וגם במאה התשע-עשרה ולכל אורך השנים.

למען האמת, צריך לומר שאפילו במקרים הנוראיים הללו הרציחות והתקיפות לא התרחשו רק בגלל שהם יהודים, אלא גם בגלל הסתה, וגם בגלל מצבים והקשרים פוליטיים כאלה ואחרים שהובילו לתוצאות הרצחניות והשפֵלות. הפחד מהאחר החי בקרבך, שאותו ואת תרבותו אינך מכיר הוא כמובן מרכיב קריטי בכל זה, אבל אפילו שם הוא אינו המרכיב היחיד.

האם במקרה של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, יהודים נתקפים רק בגלל שהם יהודים?

נראה שמי שאומר כך מכחיש למעשה את ההקשר ההיסטורי שבתוכו אנחנו חיים, תוך שהוא מזלזל כמובן באינטליגנציה של ציבור שומעיו. במילים אחרות, הרבה אנשים חושבים שאנחנו מטומטמים.

מי שאומר שפלסטינים תוקפים יהודים רק בגלל שאלו האחרונים הם יהודים מכחיש שנים של מלחמה בין שני הצדדים, על פיסת האדמה שעליה אנו חיים.

זהו קודם כל קונפליקט פוליטי. ובתוכו אנו חיים.

P1490840

הר הבית, ירושלים, מבט מבפנים 2014

להמשיך לקרוא

מעשה שהיה ברחובות ירושלים – או – על אשכנזים ונאצים בארץ ישראל

מאת רונה ברנס

הבוקר הזה התחיל כבוקר נחמד למדי. בשש וחצי בבוקר עזבנו את הקיבוץ של הוריו של בן זוגי בדרך לדירתנו בירושלים. אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו עם האופניים שלנו לאוניברסיטה.

אני לבשתי חצאית פרחונית, וכובע גדול שיגן עליי מהשמש, ובן זוגי לבש כהרגלו מכנסיים קצרים, וחולצת טי פשוטה ביותר. התחלנו בנסיעתנו המשותפת על זוגות האופניים, עד שהגענו לגרם המדרגות הגדול שמפריד בין שכונתנו לכביש ראשי שגובל בגן סאקר.

וכך, בעוד אנו יורדים עם האופניים שלנו את גרם מדרגות האבן הגדולות שמדיפות תמיד ריח שתן טיפוסי, ראינו טיפוס גלוח ראש, כהה עור ואדום חולצה מתקרב אלינו בצעדים בטוחים, כנראה בדרכו אל אותו הרחוב ממנו הגענו אנו.  בנקודה זו כדאי אולי להדגיש שבן זוגי ואני בעלי מה שנקרא "מראה אשכנזי" לעילא ולעילא.  בהירי שיער ובהירי עיניים, בעוונותינו הרבים.

אם כן- אותו אחד , שלא נראה מפוקפק יותר מכל טיפוס אחר, נעץ בנו פתאום שתי עיניים, והכריז בקול צלול "איזה פרצופים!". לרגע חשבתי, הוא מנסה להיות חביב או משהו כנראה. אולי אפילו , לרגע חייכתי אליו, מתוך נימוס, ומתוך אי הבנה. אלא שאז הבהיר הבחור את דבריו והשלים: " איזה פרצופים נאצים!" הוא אמר, "יימח שמם וזכרם!" המשיך והגביר את הקול שלו, לא מכבד אותנו אפילו בעצירה.

להמשיך לקרוא