שני שירים חדשים מאת עינה ארדל
מי שירחק מלשון הפרדוקסים
תבוא ירושלים ותעמיד אותו נגד הקיר
או שהוא עיוור גמור או שהוא מודה בשגיאותיו
ויגיד: גם אני כבשתי והרסתי.
נדמה לכם שאתם יכולים להיות
שמאלנים, טבעונים ופמיניסטיים
וכך לשון הארץ תרקע ודבר לא ידביר
ציפורים פורחות מלשון הארץ
אבל בעזובות של שכונת פת במבואות בית-צפאפא
בכל זאת בוחרים בערבית או עברית
אין לנו שלטון זר זולתנו
חדר המדרגות ריק ודלוח.
הבן שלך לובש חגור ומכסה מתניו בכדורי רובים
הבת שלך מכסה ראשה במטפחת הצדק
וכל דבר שנדמה חף בכל-זאת נבזז ונלקח.
והאם אפשר להיפך?
אני לא יודעת
כי תמימות אפשר לראות גם במחוזות של רוע
ערסיות באה מלבביות
וניפוץ מרוב תשוקה
אם את מאמינה.
נחום גוטמן, מנוחה בצהריים, 1926
אשפתון להמון 