* מבט לאחור במחווה קטנה לכתב העת 'סימן קריאה' ולעורכו מנחם פרי

החודש (מאי 2015) חוגג אשפתון שנתיים לקיומו, והוא מתכוון לציין זאת עם שתי מחוות:

מחווה אחת תהיה למפעל התנדבותי ותרבותי עירוני – רדיו מרכז העיר (ירושלים) – אשר זוהי השנה הרביעית לפעילותו (ועל כך ראו בימים הקרובים).

המחווה השנייה, שעמה נתחיל דווקא, מכוונת לכבודו של מפעל תרבותי וספרותי אדיר, כתב העת "סימן קריאה", שאמנם החזיק כמעט עשרים שנה (1972–1991), ובכל זאת אפשר להצטער על כך שלא האריך עוד בצורתו זו דווקא (אמנם, ספרי הוצאת "הספריה החדשה", הם המשך ישיר לכתב העת ובכל זאת חבל שכתב העת עצמו לא המשיך עד היום הזה).

באופן ספציפי, ובאופן טבעי, תתמקד המחווה בעורכו של כתב העת, הפרופסור מנחם פרי – אחד האנשים, שלו אני (ביחד עם רבים בלי ספק) חייבת הרבה מהשקפותיי, תפיסותיי, והשכלתי הכללית (המצומצמת אף על פי כן, ושלא באשמתו כמובן).

רונה ברנס  

מנחם פרי וקלסתרון "תרבות הבורים"  – הקדמה

חוברת מספר 5 של 'סימן קריאה' (פברואר 1976), כמו חוברות רבות של כתב העת, כוללת "רשימות פתיח" – רשימות אשר משמשות תגובות לעניינים כלליים ופרטיים, מחשבות, ביקורות ועוד כיו"ב. בעת שדפדפתי בה לאחרונה, נתקלתי בקטע קצר ששעשע אותי במיוחד, שכתב העורך מנחם פרי ושנשא את הכותרת: "תרבות הבורים (קלסתרון)". השתעשעתי לראות שוב ושוב ובאופן חד וברור עד כמה למעשה אנחנו עדיין מדשדשים באותה הביצה – עם כמה שינויי טעם וריח, עם כמה שינויי שמות, ובכל זאת המים הם אותם המים.

באותה רשימה קצרה, כותב פרי על התרשמותו (השלילית בלשון המעטה והקיצור)  ממקבץ "אירועים ספרותיים" מן הזמן הסמוך לכתיבת הרשימה: פרי מתייחס בקצרה לאופן ציון "שבוע הספר" באוניברסיטת בר אילן, לאנתולוגיה שיצאה בחסות בר אילן,  ולעוד כמה דברים הקשורים בחוג לספרות של "אוניברסיטת בר אילן שבפאתי רמת גן" (ראו שם), ואשר מכולם מסתייג פרי, ומביע תמיהתו העוקצנית והטיפוסית (הדברים נכתבו כזכור ב-1976).

וכך כותב פרי בהתייחס אל אלה:

כל זה [היינו כל אותם אירועים אליהם התייחס – ר"ב] הוליך הרהורים על האקלים החברתי הקלוש, האופף את הספרות העברית בשעה זו, ומסתבר כי ל'תרבות הבורים' שלנו יש קלסתר מובחן למדי.

מיד בהמשך מציע פרי רשימה סדורה, שאמורה להרכיב קלסתר זה.

משום תוקפם של הדברים גם היום, ומשום שנראה לי כי יש בהם כדי להועיל לכמה מאיתנו, גם מעבר לשעשוע חולף, מצאתי לנכון להביא את דבריו של פרי גם לקוראי אשפתון, עם השמטות מעטות במקומות שבהם הובאו דוגמאות, שמטבע הדברים היו רלוונטיות בעיקר לתקופה שבה נכתבו. 

במקום בו נעשתה השמטה מעין זו מופיע הסימן […].

 

להמשיך לקרוא ←