וידוי חדש: בסוף שרשרת המזון

 

מאת: תמר עמית


היא תמיד עמדה בסוף שרשרת המזון- היא חיכתה ככה, היא חיכתה למזונה. יגיע אליה, תמיד היא חשבה שזוהי הדרך הטבעית לדברים מעין אלה. לעמוד ככה בתחתית שרשרת המזון, עם הפה פעור, ולחכות שיאכילו אותך בידיעות הנכונות על העולם.

זלדה. היא שמעה את שמה רק במקרה, במקרה לגמרי, מתוך איזו הערת אגב שאמרה המורה, היא זוכרת. כן. היא זוכרת. וודאי שהיא זוכרת. כי הדבר נחרת בזכרונה כמעין "טיפוס". כמעין אופן טיפוסי שבו הדברים אמורים להתקיים. הם אמורים להתקיים כך, מן היד אל הפה. מחכים שם שנים. בסוף שרשרת המזון. ובסופו של דבר מגיעה פיסת ידיעה מן העולם הגדול. זלדה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

ראיון עבודה

סיפור קצר: מאת אלה קבאקוב

whiteblack line 21

הדלת נסגרה מאחוריו בטריקה.

לפניו נפרש מסדרון לבן ובסופו הייתה דלת פתוחה מעט. פיתחה היה רחב דיו שיבחין בכך מיד. כל שאר הדלתות במסדרון היו סגורות, אבל בהן הוא כלל לא הבחין.

בעודו מתקרב לאותה דלת בסוף המסדרון, הוא שמע קול של בחור צעיר שאמר כמה מילים שלא הצליח להבין, ואז פרץ בצחוק. היה זה צחוק מעושה , כזה שמתגלגל בפיותיהם של מפקדים במשטרה, פוליטיקאים, ואנשי צבא. צחוק אשר אינו מסב עונג אמיתי לא לשומע ולא לצוחק.

להמשיך לקרוא

משק כנפיו

סיפור קצר
מאת: 
דקל שפירא

black line 21

white

שחור.

אדום,    ירוק,     כחול.

מוֹשְׁכִים מוזרים נוצרים בחלל, נעלמים ושבים. משרטטים קווים בוהקים

רעמים מבהיקים. ברקים מתפשטים.

עכשיו הוא כבר מודע.

———–

חמש? דניאל בדק שוב את השורות והעמודות. כן, חמש.

"יש סערה".

נורה כחולה החלה להבהב ברגע בו גיל סיים לדבר, דניאל הרים את עיניו והתבונן בצג, נקודה שחורה התממשה בקצה התחום. הוא העיף מבט לעבר שורת הנוריות. עדיין רק הנורה הכחולה, אפשר לחזור לעיתון. מה היה המספר הזה? חמש? הוא בדק שוב את השורות והעמודות.

רעש נשמע מאחוריו והוא סובב את ראשו, "אתה לא מתכוון ללחוץ על הכפתור ?" שאל גיל, עומד ולוטש עיניים במסך. דניאל התבונן בו, בחור צעיר ונמרץ, הוא נראה מבוהל ופיו היה פעור מעט.

הם הביאו אותו לפני שבוע. הנער שהיה לפניו עזב בפתאומיות, הלך למצוא קריירה אמיתית.

"אל תדאג, עשרים שנה אני פה, אני יודע מתי צריך ללחוץ".

גיל עדיין היה מוטרד, אך בטחונו של דניאל הרגיע אותו מעט, "פעם זה היה אחרת, לא? לפני השידרוג".

הוא התיישב על הכיסא. עיניו עוקבות אחרי הנקודה השחורה.

"כן", ענה דניאל בקצרה.

לפני השידרוג הדברים נראו אחרת. בכל משמרת הם היו שלושה אנשים מיומנים. צוות שנבחר בקפידה. לכל אחד הייתה עמדה משלו והנורות עדיין לא הותקנו בכלל.

כדי לקבל החלטה, היו בודקים נתונים, מריצים סימולציות, כותבים שורות קוד במהירות ומנסים להתאים את המערכת לסערה.

 שילוח מיותר היה יכול להיות הרסני לא פחות מחוסר מעשה.

להמשיך לקרוא

הסיפור על איך הרגו לי את הכלב

סיפור קצר מאת: מ. צפרון

I

זה היה בוקר נחמד הבוקר ההוא. טיילתי עם רקס, הכלב שלי הקטן. קראתי לו על שם מלך בספר היסטוריה. אני מורה להיסטוריה בבית ספר. בבוקר הזה שבו הכל התחיל, הוא היה כלב נחמד במיוחד. רצה לרוץ איתי כל הזמן, והיה הולך לידי בשימחה כלבלבית אמיתית כזו, שרואים תמיד אצל כלבים של אנשים אחרים.ודווקא בבוקר הזה הם היו חייבים להופיע. בדיוק כשהגענו לעץ הגדול שליד הנדנדה נשמע קול.

להמשיך לקרוא

על הסַּפָּר מרחוב ב' ומשגיח המזוזות

מ. צפרון

ברחוב ב' שבירושלים, ישנה מספרה קטנה, שקירותיה מעוטרים גרפיטי. היא שייכת לַסַפָּר שלי, שמוצאו מכורדיסטאן, אף על פי שהוא עצמו נולד בישראל . הוא נשוי לאיטלקייה , ועזב את שכונת הקטמונים לפני כמה שנים, בה מתגוררים כל בני משפחתו משני הצדדים, לטובת מרכז העיר, שם הוא מתגורר עם האיטלקייה שלו, ועם ילדתם המשותפת.

ובוקר אחד החלטתי להיכנס אליו ולטפל סוף סוף ברעמת השיער שהשתוללה לה פרא על ראשי כבר זמן מה. נכנסתי רעננה ושוחרת טוב, והסַּפָּר הטוב החל במלאכת הספרות הידועה לו במידה שאינה מביישת את מקצועו, אך גם אינה מוסיפה לו כבוד.

להמשיך לקרוא