משק כנפיו

סיפור קצר
מאת: 
דקל שפירא

black line 21

white

שחור.

אדום,    ירוק,     כחול.

מוֹשְׁכִים מוזרים נוצרים בחלל, נעלמים ושבים. משרטטים קווים בוהקים

רעמים מבהיקים. ברקים מתפשטים.

עכשיו הוא כבר מודע.

———–

חמש? דניאל בדק שוב את השורות והעמודות. כן, חמש.

"יש סערה".

נורה כחולה החלה להבהב ברגע בו גיל סיים לדבר, דניאל הרים את עיניו והתבונן בצג, נקודה שחורה התממשה בקצה התחום. הוא העיף מבט לעבר שורת הנוריות. עדיין רק הנורה הכחולה, אפשר לחזור לעיתון. מה היה המספר הזה? חמש? הוא בדק שוב את השורות והעמודות.

רעש נשמע מאחוריו והוא סובב את ראשו, "אתה לא מתכוון ללחוץ על הכפתור ?" שאל גיל, עומד ולוטש עיניים במסך. דניאל התבונן בו, בחור צעיר ונמרץ, הוא נראה מבוהל ופיו היה פעור מעט.

הם הביאו אותו לפני שבוע. הנער שהיה לפניו עזב בפתאומיות, הלך למצוא קריירה אמיתית.

"אל תדאג, עשרים שנה אני פה, אני יודע מתי צריך ללחוץ".

גיל עדיין היה מוטרד, אך בטחונו של דניאל הרגיע אותו מעט, "פעם זה היה אחרת, לא? לפני השידרוג".

הוא התיישב על הכיסא. עיניו עוקבות אחרי הנקודה השחורה.

"כן", ענה דניאל בקצרה.

לפני השידרוג הדברים נראו אחרת. בכל משמרת הם היו שלושה אנשים מיומנים. צוות שנבחר בקפידה. לכל אחד הייתה עמדה משלו והנורות עדיין לא הותקנו בכלל.

כדי לקבל החלטה, היו בודקים נתונים, מריצים סימולציות, כותבים שורות קוד במהירות ומנסים להתאים את המערכת לסערה.

 שילוח מיותר היה יכול להיות הרסני לא פחות מחוסר מעשה.

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

הסיפור על איך הרגו לי את הכלב

סיפור קצר מאת: מ. צפרון

I

זה היה בוקר נחמד הבוקר ההוא. טיילתי עם רקס, הכלב שלי הקטן. קראתי לו על שם מלך בספר היסטוריה. אני מורה להיסטוריה בבית ספר. בבוקר הזה שבו הכל התחיל, הוא היה כלב נחמד במיוחד. רצה לרוץ איתי כל הזמן, והיה הולך לידי בשימחה כלבלבית אמיתית כזו, שרואים תמיד אצל כלבים של אנשים אחרים.ודווקא בבוקר הזה הם היו חייבים להופיע. בדיוק כשהגענו לעץ הגדול שליד הנדנדה נשמע קול.

להמשיך לקרוא

על הסַּפָּר מרחוב ב' ומשגיח המזוזות

מ. צפרון

ברחוב ב' שבירושלים, ישנה מספרה קטנה, שקירותיה מעוטרים גרפיטי. היא שייכת לַסַפָּר שלי, שמוצאו מכורדיסטאן, אף על פי שהוא עצמו נולד בישראל . הוא נשוי לאיטלקייה , ועזב את שכונת הקטמונים לפני כמה שנים, בה מתגוררים כל בני משפחתו משני הצדדים, לטובת מרכז העיר, שם הוא מתגורר עם האיטלקייה שלו, ועם ילדתם המשותפת.

ובוקר אחד החלטתי להיכנס אליו ולטפל סוף סוף ברעמת השיער שהשתוללה לה פרא על ראשי כבר זמן מה. נכנסתי רעננה ושוחרת טוב, והסַּפָּר הטוב החל במלאכת הספרות הידועה לו במידה שאינה מביישת את מקצועו, אך גם אינה מוסיפה לו כבוד.

להמשיך לקרוא

מבט מן המרפסת –

נכתב בשכונת נחלאות שבירושלים מפי מתבונננת בלתי מוכרת לאיש

 

היום בא לבקר בבית השכנה שלמטה חשמלאי או עובד מים- אינני יודעת כיצד לקבוע-  שבא לתקן את החשמל שבחצר או את המים.

הוא ניסה לקשור איזו שיחה עם הילדה, שתמיד נמצאת בחוץ בחצר, מסתובבת בין עלים נושרים של העץ הכבד שניצב מלמעלה, מציץ מתוך החצר השכנה המוקפת בחומת בטון לא גבוהה. הילדה רצתה בקירבתו של האיש- עובד המים או החשמל, אבל לא ידעה כיצד לקשור איתו שיחה באמת.

What's your name?

הוא שאל אותה באנגלית נחמדה מאוד. כי הילדה דיברה אנגלית, ויכול להיות בהחלט, שאף על פי שתמיד גרה בישראל, היא אינה יודעת עברית כלל.

להמשיך לקרוא