אצטרובלים

שיר מאת חיה לוי


white

אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ כְּמוֹ שֶׁיְּלָדוֹת אוֹהֲבוֹת יְלָדִים

הֵן מְכִינוֹת זֵרִים מאצטרובלים וְשָׁרוֹת לְעַצְמָן בַּזְּהִירוּת

הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת

הַיָּרֵחַ מִתְמַלֵּא בְּאוֹר מִסְתּוֹרִי וְעָמֹק

white

אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ כְּמוֹ שֶׁיְּלָדוֹת אוֹהֲבוֹת יְלָדִים

הֵן קוֹטְפוֹת פְּרָחִים וְשָׁרוֹת לְעַצְמָן בִּזְהִירוּת

פרגים קָדִים לַהֵן בִּתְנוּעוֹת רוּחַ עֲדִינוּת

הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת

white

אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ כְּמוֹ שֶׁיְּלָדוֹת אוֹהֲבוֹת יְלָדִים

הֵן נוֹשְׁמוֹת בִּזְהִירוֹת

לֵב זָעִיר פּוֹעֵם

הַשֶּׁמֶשׁ הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת

הַיָּרֵחַ מִתְמַלֵּא בְּאוֹר מִסְתּוֹרִי וְעָמֹק

הָעֶצֶב הַחוּם בְּעֵינֵיהֶן מִתְרַחֵק

 כְּאִלּוּ הָיָה חֲלוֹם

חיה לוי - חלון פתוח - הנרי מאטיס - 1905 - אשפתון אצטרובלים

הנרי מאטיס, חלון פתוח, 1905

מודעות פרסומת

'אלוהים התרחק למעלה' : שיר מאת חיה לוי (לשעבר -סדן)

*

אֱלֹהִים הִתְרַחֵק לְמַעְלָה

וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עַל הַסַּפָּה

white

הוֹ, אֱלֹהִים, אֵיךְ נָטַשְׁתִּי אוֹתְךָ,

וְכַמָּה נֶעֱלַבְתָּ וְנָקַמְתָּ בִּי עַל זֶה

אֲבָל בּוֹא, לֹא נַעֲשֶׂה עַכְשָׁיו חֶשְׁבּוֹנוֹת

זוֹ אֲנִי, חַיָּה הָרֵיקָה,

וְזֶה אַתָּה, אֱלֹהִים הַמְּכֻבָּד,

בּוֹא, לֹא נַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹנוֹת עַכְשָׁיו,

אֵיזֶה נֶזֶק קָטָן גָּרַמְתִּי לְךָ

אֵיזֶה נֶזֶק גָּדוֹל גָּרַמְתָּ לִי

וְאֵיזוֹ חֵרוּת הָיְתָה בּבְדִידוּת שֶׁלִּי,

כְּשֶׁלִזְמַן קָצַר,

לֹא הָיִיתָ.

 white

11138920154_e73d0c0449_o

איור מאת ה. סטראטון : מתוך 'שירים לאנשים קטנים'  מאת נורמן רוולנד – בריטיש לייבררי

עינה ארדל: שני שירים חדשים


white

ועדיין אני נופלת בפחים

שאנשים נבונים יודעים שמהם צריך להיזהר

ובזפת השחורה אני טובעת בכל גוף

ויוצאת ואברי נוקשים ובוערים

וגופי שחור כמו הדיו

שבו נכתבת צוואת המשוררים

white

Coll IMJ, photo (c) IMJ

פאול קלה, אנגלוס נובוס, 1920 

white

להמשיך לקרוא

עינה ארדל: שיר

white

ברגעים בהם את בלתי כשירה לדבר אחרי יום של עבודה  –

עייפה מכדי לנהל שיחה אינטליגנטית,

אבל חפצה מאד להרגיש שאת בת-אדם,

מטלפנת בכל זאת לאחד החברים

ונתקלת במכשול הבלתי עביר של השעמום.

להמשיך לקרוא

גשם בתימן

בחדשות נֶאֱמַר

כי אחר סופות המדבר

ששכנו בעֶמֶק גֶּשֶׁם שיציף את תימן

כבר אי אפשר להבין דבר.

למשל:

כמה שנים עמד המפרץ הפתוח בלי נושאות מטוסים ופלדה,

גרגירי חול ריחפו מעל כעננֵי אפור חסרי משקל?

ועתה מיליוני עבדים עומדים בשוּרה לקבל מָנָה

לשלוח מעות לבני משפחות שמעבר לים.

white

כמה זמן עבר?

להמשיך לקרוא

אין גוף במקום בו אין אנשים

שני קטעים: מחורף 2014 

רונה ברנס

white

אין גוף במקום בו אין אנשים

הצילו אותי מִמָּוֶת ומקול תלישת הבשר ומקול השׁוֹט המוקרן מכל המסכים

קורא – הצילו אותי מִמָּוֶת.  קורא  – שפת אמת, שפת אמת.

הרעיפו עליי את כל דמיונותיכם – הוא קורא – הצילו אותי מִמָּוֶת,

ממחיר הדם, מחיר הציפורניים, הכף והירך. ברכיים פגיעות מעמידות אדם על רִבְעֵיהֶן.

הצילו אותי ממוות. מן התרנים, מן הראשים המוגבהים ומקריאות עבדים,

מפחדים לאבד גופותיהם. הצילו אותי מִמָּוֶת, מן הגוף המתמוטט ומנחלי מליון גופות גברים מוטלים מתחת גשר, ומן הנשים שנעלמו בתהום הגוף השחור.

אין גוף במקום בו אין אנשים.

קול גופי קורא, מְכַוֵּן אל האפשרות, להניע זוג ידיים, להניח את הַכֹּבֶד שנוצר למנוחה ולרוך האצבעות ולחכמת העיניים. האיברים מתדלדלים נאחזים בחוט הגידים, מתפוקקים אל האוויר החולי של המדבר.

אין שַׁוְעָה. שקט.


white


 

(אחרי הכל)

הערה לעצמי.

הידיעות מקיפות את החיים. כל האנשים שמסביב יודעים את שאריות הגשם. רק אני נותרת לטפס על הגדרות בלי הפוגת דמים. ידעתי את מי שאמור היה לפתוח את כל השמיים. להביט.

הערה לעצמי II.

הידיעות מקיפות את החיים. אצבעות הפנינה שלי מסרבות למסור את סיכום יכולותיהן. נֵבּוּלוֹת בשמי הערב. הנה שביטים מרחפים מקועקעים סוף סוף אל פני האדמה.

הערה לעצמי III.

הידיעות באמת מקיפות את החיים. אני מנסה לחשב חשבונן. אין גוף במקום בו אין אנשים. מקור כל הסטיות כולן. עבדי האבנים מקללים את ילדיהם. נשותיהם מסתירות את פניהן מאיתנו. ההוללים ירקדו מחר עד צאת הנשמה.