רונה ברנס

לפני כמה חודשים, באחד משיטוטיי באינטרנט נתקלתי דרך הבלוג החשוב והמעניין של עינת קדם (ב'הארץ' – זה סוג של בלוג), בהקלטתו של מר ירון לוי, שהקליט את עצמו מיד לאחר שהבין שכסא הגלגלים הממונע שבעזרתו הוא מתנייד ממקום למקום פסק מפעולתו, וכי הוא תקוע בדרך משום מקום לשום מקום. "בתחילת היישוב, מקום מגוריי. אינני יודע איך אני מגיע הביתה".

הקלטה זו השפיעה עליי, ונותרה בזכרוני זמן רב לאחר ששמעתי אותה לראשונה. על רקע המודעות העולה בימים האחרונים לסבלם של האנשים הנכים בחברתנו, ועל רקע המאבק להגדלת קצבאות הנכות, חשבתי שטוב יהיה לחזור אליה. נראה לי כי חשוב ומעניין לשמוע גם קול בלתי אמצעי, קול שאינו מדבר בהכרח על הדברים, ואפילו לא כזה שפורש עוּבְדוֹת על הדברים, אלא פשוט לשמוע את קולו של ירון לוי, המתאר באוזנינו באופן כמעט מקרי כיצד הוא מרגיש, ומה הוא עושה, ומה הוא פשוט אינו יכול לעשות.

והנה הדברים לפניכם (באדיבותו ובאישורו של ירון לוי):

תימלול ההקלטה של ירון לוי

" לילה טוב חברים,

כפי שאתם רואים, זהו ג'ויסטיק על כסא הגלגלים שברשותי. שימו לב

אני על המהירות הגבוהה ביותר. אני מסיט את הג'ויסטיק לפנים לאחור. לשמאל ולימין.

שוב לפנים. שוב לאחור. לפנים ולאחור. הכיסא לא זז. החליט בין רגע. לעצור. והבעיה הגדולה,

שאני נמצא בשום מקום. אני ממש – – בתחילת היישוב, מקום מגוריי. אינני יודע איך אני מגיע הביתה.

זה מתחבר לתקנות – – נוהל חילוץ ותיקון כסאות גלגלים ממונעים. כפי שפרסם משרד הבריאות לאחרונה והעלינו זאת מספר פעמים בשבוע האחרון. האם אני נמצא בין אלו הזכאים לחילוץ כרגע?

אני שואל ברצינות מה אני עושה

פרופ' ארנון אפק,

אם אתה עדיין ער ואתה שומע אותי. אמור לי אם אני זכאי, מאחר וכשאני קורא את הפיסקה האחרונה בתקנות נכתב שם – – בין היתר

והיה אם ברשות הנכה בן משפחה או מטפל בקירבתו אשר יכול להפוך את כיסא הגלגלים ממצב חשמלי לידני זה הרי לא נמצא בקריטריון של הזקוק לחילוץ. נשמע כמו מלחמה אבל אני בלחץ אטומי. כי אני לא יודע מה לעשות.

אני לבד.

אני לבד. כן. אני לבד.

אני לבד בשום מקום.

אני אמצא מישהו שיהפוך אותו לידני, אבל הכיסא מעל מאה קילוגרם, ואני שישים קילוגרם ברוך השם! מי מסוגל לסחוב אותי? מי יסחב אותי הביתה? הרכב שלי רחוק מאוד. מי יסחב אותי הביתה?

ודרך אגב יש עלייה,

ויש גם ירידה

וכשאני במצב ידני אין לי ברקסים.

יש לי ביטוח?

לא.

לא! – – בוודאי שלא.

וכשאגיע הביתה, איך אכנס בַּכֶּבֶשׁ, שבפתח הבית? מי יעלה אותי? תפסו רופא, הנה הנה, בבקשה,

דוגמא קלאסית. אחת-עשרה בלילה. ואיני יודע איך אני מגיע הביתה.

מישהו שומע אותי?

מישהו יכול לעזור לי ברגעים האלו?

לא!

בוודאי שלא

לכן התקנות האלו – – אני מניח שהכוונות טובות – – אבל התקנות חסרות כל טעם-טוב ונדרשות תיקון מיידי.

אין לי מענה

אין לי מענה!

להגיע למיטה אני רוצה

להגיע למיטה

מה אני עושה?

• –

הנה לשיפוטכם חברים. אני מודה לכם על ההקשבה.

אנחנו נסתדר בסוף. אבל מה שהמסר שלי , אם זה למשרד הבריאות אם זה למשרד הרווחה אם זה לביטוח לאומי, לכל משרד, לכל רגולראטור שאנחנו עומדים מולו: תאזינו לנו, תשמעו אותנו.

אנחנו עם התקלות.

אנחנו נתקעים.

אנחנו נאנקים.

אנחנו סובלים.

אנחנו זועקים.

אנחנו כואבים.

אנחנו ואנחנו.

ואנחנו לא צריכים להיות אנשי אקדמיה, כמותכם, אבל אנחנו בעלי העניין.

תשמעו אותנו, יש לנו טיפים נהדרים

ובינתיים – איך אני אגיע הביתה

יהיה בסדר

בעזרת השם

אבל הנה בבקשה

תסתכלו, וואלה

התעייפו אצבעותיי

• –

התעייפו אצבעותיי

אני מנסה להוריד

אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש

הכי גבוה, זה המהירות הזו. וההסטה של הג'ויסטיק מקפיצה את הכיסא, אך איננו זזים.

הנה הנה, לעיני כל ישראל, לא זז.

פרופסור גמזו

פרופסור רון אפק

גברת דלית רומם

גברתי השרה גרמן

שר האוצר

יאיר

יאיר אתה לפיד

נו בבקשה.

• –

שיהיה לכם ליל מנוחה

שוב תודה על ההאזנה".

ירון לוי פעל והינו שותף בגזרות שונות למען הטבת תנאי חייהם של נכים בארץ. הוא היה מעורב ועודנו מעורב במאבקים שונים, בין היתר במאבק האחרון שכותרתו "הצעת חוק- קצבת נכות בגובה שכר מינימום ", שזכה למעט פרסום לאחרונה, בעיקר דרך הקמפיין של אלכס פרידמן: "נכה- לא חצי בן אדם".

תוכלו להיכנס לקישור זה ולהצטרף לקבוצה בפייסבוק שכותרתה: "הצעת חוק- קצבת נכות בגובה שכר מינימום", שמבקשת לשנות את המצב כיום בו קצבת הנכות עבור נכה המוגדר כבעל נכות של 100% עומדת על כ- 2,300 ש"ח בלבד.

פרטים נוספים אודות המאבק תוכלו למצוא כאן.