"רק בגלל שהם יהודים"

רונה ברנס

הדברים הבאים פורסמו במקור באתר שיחה מקומית


אני מבינה פטריוטיות בעתות צרה, אני אפילו מכבדת פטריוטיות בעתות צרה. אני אפילו חוטאת בוודאי בסנטימנטליות פטריוטית בעתות צרה. אני מודה. אבל לעולם לא אכבד שקרים פטריוטיים בעתות צרה.

שקר פטריוטי שכזה הוא השקר שיהודים ישראלים נרצחים ונתקפים על ידי פלסטינים "רק בגלל שהם יהודים".

מאיפה זה מצלצל לי מוכר?

אה כן! שיעורי תולדות השואה והאנטישמיות שלמדתי בשיעורי ההיסטוריה בבית הספר התיכון. רק בגלל שהם יהודים נרצחו יהודים על אדמת אירופה במאה העשרים, וגם במאה התשע-עשרה ולכל אורך השנים.

למען האמת, צריך לומר שאפילו במקרים הנוראיים הללו הרציחות והתקיפות לא התרחשו רק בגלל שהם יהודים, אלא גם בגלל הסתה, וגם בגלל מצבים והקשרים פוליטיים כאלה ואחרים שהובילו לתוצאות הרצחניות והשפֵלות. הפחד מהאחר החי בקרבך, שאותו ואת תרבותו אינך מכיר הוא כמובן מרכיב קריטי בכל זה, אבל אפילו שם הוא אינו המרכיב היחיד.

האם במקרה של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, יהודים נתקפים רק בגלל שהם יהודים?

נראה שמי שאומר כך מכחיש למעשה את ההקשר ההיסטורי שבתוכו אנחנו חיים, תוך שהוא מזלזל כמובן באינטליגנציה של ציבור שומעיו. במילים אחרות, הרבה אנשים חושבים שאנחנו מטומטמים.

מי שאומר שפלסטינים תוקפים יהודים רק בגלל שאלו האחרונים הם יהודים מכחיש שנים של מלחמה בין שני הצדדים, על פיסת האדמה שעליה אנו חיים.

זהו קודם כל קונפליקט פוליטי. ובתוכו אנו חיים.

P1490840

הר הבית, ירושלים, מבט מבפנים 2014

להמשיך לקרוא

גיבור היום

רונה ברנס


הייתי רוצה שמישהו יסביר לי את אופן "ניטרול התוקף" המקובל היום בישראל.

מהו הסטנדרט?

כפי שזה נראה מצילומי מצלמות האבטחה במה שארע לאחרונה בשוק מחנה יהודה, וכפי שזה נראה מצילומים בכמה וכמה זירות של פיגועים או נסיונות פיגועים בארץ בשבועות האחרונים, הסטנדרט הוא ירי רב ככל האפשר לתוך הגוף החי, עד אשר הגוף החי הופך להיות גוף מת.

הפעם מדובר היה בשתי ילדות, אחת בת ארבע עשרה, והשנייה בת שש עשרה, שתי תלמידות בית ספר, שהוסתו לרצוח ישראלים, וניסו כמיטב יכולתן לבצע זאת באמצעות מספריים.

אתם יודעים איך עוצרים ילדות בנות ארבע-עשרה ושש-עשרה בצורה הטובה ביותר? יורים בהן עד שהן מפסיקות לזוז. יורים בהן עד צאת הנשמה. זאת שיטה בטוחה לעצור ילדות בנות ארבע-עשרה ושש-עשרה.

מה, להרוג? לא! ל-נ-ט-ר-ל , מילה ניטראלית, סטרילית, שמבקשת לחפות על גורלו המדוייק של אדם שנמצא עכשיו מת או חי או מפרפר בין עדן וגיהנום. אין לדעת מה איתו. הוא עבר פאזה, הוא כבר לא רלוונטי. הוא מנוטרל.

אז איך מנטרלים בצורה הטובה ביותר?

כזכור, לפי ינון מגל, ניטרול =חיסול (עוד מילה ערטילאית-מילטריסטית להרג אדם):

"במלחמה צריך לחתור למגע ולחסל את המחבל. ניטרול מחבל צריך להסתיים בחיסולו."

או

"חשוב להשתדל שמחבל שמבצע פיגוע לא ישאר בחיים".

נזכיר עוד כי דב ליאור (יש רבים המכנים אותו רב) אמר:

"מותר לחסל מחבל גם אם נוטרל וכבר אינו מהווה סכנה".

ואכן, כפי שראינו גם במקרים של הרג תוקפים כמו פאדי עלון (ראו על כך כאן), וגם במקרים של הרג חפים מפשע גמורים כמו הבטום זרהום (על כך ראו כאן), הוראה זו לפיה יש להשתדל שמי שמזוהה כמחבל לא יישאר בחיים – הוטמעה ומיושמת ביעילות יחסית.

להמשיך לקרוא

תמונות משישי ישראלי

מערכת אשפתון

גירסה של הדברים הבאים פורסמה גם באתר מאקו -תרבות


לאחרונה שב במלוא עוזו הקמפיין שמחזיק בשם הפומפוזי "שישי ישראלי".

הוא מכוון בדיוק לבטן הרכה של הבורגנות, של תפיסותיו הנצחיות של המעמד הבינוני: "המהוגנות" המדומיינת, שהיא כמובן שם נמלץ ל: "שמרנות", שהיא עוד שם נמלץ לניוון, הכולל בתוכו פנינים חברתיות כמו שוביניזם, דתיוּת להמונים, זהות להמונים, פשטנות להמונים – ובאופן כללי כל דבר שיעזור לך להרגיש טוב עם עצמך בדיוק כפי שאתה, עם תוספת איזו"קהילתיות".

אז מה רואות עינינו בזמן האחרון:

מודעות בכבישים המרכזיים בתל אביב (אני עצמי ראיתי את המודעות הללו רק באזור המרכז, וזה דבר מעניין כשלעצמו), מודעות וירטואליות בפייסבוק במימון נכבד ועוד.

ומה רואים במודעות?

את זה למשל:

להמשיך לקרוא

המנון אפשרי לעת הזו

 

white

הנה אנחנו חכמים

שמענו על זונות

שמענו על כלבים

אנו יודעים למי כדאי לתרום כספים.

אנו יודעים למי לא כדאי לתרום כספים.

אנו יודעים מי הם אויבינו

ומהי מטרתינו.

אנו יודעים את קדושינו

ומלמדים את ילדינו.

חכמים אנו. גיבורים אנו

יודעי ספר

יודעי עברית.

יש לנו מורים. אנו מצטטים אותם בשנתנו

אנו מצטטים אותם בעוּרֵנו

אנו מצטטים אותם תמיד לחברינו.

חכמים אנו. גיבורים אנו.

יש בנו כאלה שיסבירו ברהיטות

כי יש לנו רהיטות

ויש לנו שפה ברורה

אנו אוהבים את השפה שלנו ברורה

אנחנו אוהבים צעדים.

אנו אוהבים רשימות של דברים. לומר שעשינו

קץ לדיבורים.

אנחנו מזהים את העוולות

שלא ילמדו אותנו מה נכון

אנו יודעים מה נכון.

שלא יתעסקו איתנו

ולא ינסו אותנו

ולא יחקו אותנו.

אנו יודעים כיצד לטפל באלו המזיקים לנו

כי גיבורים אנו

בשפתנו הברורה

שאפשר להפיצה.

היא קלה להבנה. היא פשוטה למסירה.

איננו חוששים מדבר

איננו מפחדים מדבר.

איננו מתנצלים על שום דבר.

כי גיבורים אנו, וחכמים אנו

ודרכנו ברורה.

גשם בתימן

בחדשות נֶאֱמַר

כי אחר סופות המדבר

ששכנו בעֶמֶק גֶּשֶׁם שיציף את תימן

כבר אי אפשר להבין דבר.

למשל:

כמה שנים עמד המפרץ הפתוח בלי נושאות מטוסים ופלדה,

גרגירי חול ריחפו מעל כעננֵי אפור חסרי משקל?

ועתה מיליוני עבדים עומדים בשוּרה לקבל מָנָה

לשלוח מעות לבני משפחות שמעבר לים.

white

כמה זמן עבר?

להמשיך לקרוא

ובחוץ היסעורים

 whiteשיר מזמור


white

אל תשאל אותי מה אני עושָׂה

כי אני כותבת.

תראֶה:

כל הטוב הזֶה

מקיף אותנו כאן,

מבטיח לנו שקט.

ובחוץ היסעורים

זימזומם מתמיד

ומקומם.

ובכל זאת חתולה אחת שחורה

מתמסרת לשנתה

גופה קודר בתוך קטיפה

שהנחנו לה לנוח.

ובחוץ היסעורים

כאז עתה הם מבקשים,

וזימזומם

עקבי ומקומֵם.

להמשיך לקרוא

אין גוף במקום בו אין אנשים

שני קטעים: מחורף 2014 

רונה ברנס

white

אין גוף במקום בו אין אנשים

הצילו אותי מִמָּוֶת ומקול תלישת הבשר ומקול השׁוֹט המוקרן מכל המסכים

קורא – הצילו אותי מִמָּוֶת.  קורא  – שפת אמת, שפת אמת.

הרעיפו עליי את כל דמיונותיכם – הוא קורא – הצילו אותי מִמָּוֶת,

ממחיר הדם, מחיר הציפורניים, הכף והירך. ברכיים פגיעות מעמידות אדם על רִבְעֵיהֶן.

הצילו אותי ממוות. מן התרנים, מן הראשים המוגבהים ומקריאות עבדים,

מפחדים לאבד גופותיהם. הצילו אותי מִמָּוֶת, מן הגוף המתמוטט ומנחלי מליון גופות גברים מוטלים מתחת גשר, ומן הנשים שנעלמו בתהום הגוף השחור.

אין גוף במקום בו אין אנשים.

קול גופי קורא, מְכַוֵּן אל האפשרות, להניע זוג ידיים, להניח את הַכֹּבֶד שנוצר למנוחה ולרוך האצבעות ולחכמת העיניים. האיברים מתדלדלים נאחזים בחוט הגידים, מתפוקקים אל האוויר החולי של המדבר.

אין שַׁוְעָה. שקט.


white


 

(אחרי הכל)

הערה לעצמי.

הידיעות מקיפות את החיים. כל האנשים שמסביב יודעים את שאריות הגשם. רק אני נותרת לטפס על הגדרות בלי הפוגת דמים. ידעתי את מי שאמור היה לפתוח את כל השמיים. להביט.

הערה לעצמי II.

הידיעות מקיפות את החיים. אצבעות הפנינה שלי מסרבות למסור את סיכום יכולותיהן. נֵבּוּלוֹת בשמי הערב. הנה שביטים מרחפים מקועקעים סוף סוף אל פני האדמה.

הערה לעצמי III.

הידיעות באמת מקיפות את החיים. אני מנסה לחשב חשבונן. אין גוף במקום בו אין אנשים. מקור כל הסטיות כולן. עבדי האבנים מקללים את ילדיהם. נשותיהם מסתירות את פניהן מאיתנו. ההוללים ירקדו מחר עד צאת הנשמה.