[אנונימי] 

פעם חשבתי שאהבתי אותה,

אמרתי לה,

והיא ישבה לידי

מסרקת שיערי לאחור

כפי שאהובות אמורות לעשות.

עכשיו אני אוהב אותך.

י"ש נחמיה

* הזכרון הקצר הזה, שהגיע לכאן בדרך אקראית למדי, נכתב בעת שפרופסור אבינועם רוזנק שימש כראש החוג למחשבת ישראל בהר הצופים, ירושלים.

– – – – – – – – – –

 "In the last decades interest in hunger artists has declined considerably"
(F. Kafka, A Hunger Artist)

אבינועם רוזנק אמר אתמול- אתם לבד.

כדרכו הוא שאג את מילותיו אל החלל הפתוח, פוער את עיניו לרווחה, גבותיו נזקרות בתוכחה פתאומית. מיד אחרי זה, שוב ליטף את זקנו הלבן בתזזית של אנשים שנוגעים בפרצופם מתוך אין אונים מוחלט בעולם הזה. להמשיך לקרוא ←

מ. צפרון

ברחוב ב' שבירושלים, ישנה מספרה קטנה, שקירותיה מעוטרים גרפיטי. היא שייכת לַסַפָּר שלי, שמוצאו מכורדיסטאן, אף על פי שהוא עצמו נולד בישראל . הוא נשוי לאיטלקייה , ועזב את שכונת הקטמונים לפני כמה שנים, בה מתגוררים כל בני משפחתו משני הצדדים, לטובת מרכז העיר, שם הוא מתגורר עם האיטלקייה שלו, ועם ילדתם המשותפת.

ובוקר אחד החלטתי להיכנס אליו ולטפל סוף סוף ברעמת השיער שהשתוללה לה פרא על ראשי כבר זמן מה. נכנסתי רעננה ושוחרת טוב, והסַּפָּר הטוב החל במלאכת הספרות הידועה לו במידה שאינה מביישת את מקצועו, אך גם אינה מוסיפה לו כבוד.

להמשיך לקרוא ←