רונה ברנס
יום אחד, בהולכי ברחוב, ניגשה אליי אישה אחת, אחזה בשרוולי ואמרה:
לא הצלחתי לדמיין את מה שאני רוצה.
העריסה. היין. הגבר.
אני יודעת שרציתי פעם גבר שיידע.
חזרתי אל חדרי, חציתי את חדר המדרגות הקטן בדרכי אל הגרם הראשון שיוביל אותי למעלה.
לא העזתי לדמיין. בשום אופן לא העזתי לדמיין.
מי מנוסה בתבוסות ובמפלות יותר מהעם היהודי? במשך אלפיים שנה סבלנו את כל המפלות והתבוסות שאפשר רק להעלות על הדעת ושום נזק לא נגרם לנו. היכן כל המנצחים הדגולים? היכן המצרים הקדמונים? היכן האשורים, הבבלים והפרסים? היכן היוונים ורומא האדירה ששרפה לנו את בית-המקדש? כולם נעלמו מהמפה המדינית והשאירו אחריהם רק חפירות ארכיאולוגיות; ואנחנו, המובסים, לנו היה כוח להקים מדינה חדשה, ואם, נוסף על הכוח, יהיה לנו גם מספיק שכל ונדע כיצד להמשיך ולהפסיד, עוד נכונו לנו גדולות ונצורות
(שמעון צבר, מתוך ההקדמה לספר "ספר תורת התבוסות והמפלות השלם", עם עובד, 1995).
רגע לפני הבחירות התאגדנו במזקקה בירושלים, לערב קברטי של דיבור, פרפורמנס, שירה, ושירים שהמצאנו.
היה זה ערב המפסידים הגדול, כי כמו ששמעון צבר כתב "אם יהיה לנו מספיק שכל ונדע כיצד להמשיך ולהפסיד, עוד נכונו לנו גדולות ונצורות".
כתבו וערכו (טקסטים ומוסיקה): מנחם אדלמן לנדוי ורונה ברנס
השתתפו: מנחם אדלמן לנדוי (הנחיה, קריאה, ושירה), רונה ברנס (פסנתר, שירה, וקריאה), עירא קליין (גיטרה), יונתן סוויד, עודד רימון ( קטעי פרפורמנס), אמיר מנשהוף (שירה), ענת בסוק (עזרה בפרפורמנס) וחברים נוספים.
רונה ברנס
בעקבות הבחירות אומרים לנו, אנשי גוש השמאל: "אתם" צריכים להכות על חטא, או "אנחנו" צריכים להכות על חטא. דורשים מאיתנו להודות כי טעינו. יש הטוענים כי הסיבה שגוש השמאל ניצח בבחירות אלה הייא בגלל האליטיזם של השמאל. לכן, הם אומרים, השמאל צריך לעשות חשבון נפש. הוא צריך להבין היכן טעה, מה גורם למרבית האנשים לא לשים את מבטחם בגוש השמאל, אלא לבחור לקדנציה רביעית את נתניהו. ירון לונדון התבטא לאחרונה ואמר כי הוא סבור שלא היה דבר שהשמאל יכול לעשות כדי למנוע את התוצאות, מאחר ורוב רובו של העם מורכב מאנשים דתיים שתפישת עולמם אינה מתיישבת עם תפישת עולם המבוססת על התפישה הדמוקרטית-ליברלית במובנים רבים. לכן הוא גם אינו צופה שינוי – גם בעתיד ימשיך לשלוט כאן הימין.
מילים והקראה: רונה ברנס
צילום: חמוטל וכטל, בריכת חזקיהו, ירושלים, 2015
[מחוץ לזמן ומחוץ למקום]
רונה ברנס
"משהו חייב להשתנות. זה לא יכול להישאר כך." אמרו אנשים שהכרתי במהלך יום הבחירות.
לא ידעתי בדיוק למה התכוונו. גם הם לא ידעו.
אבל אחרי שש שנים של נתניהו בשלטון, ועוד שלוש שנים בשנות התשעים, כלומר אחרי תשע שנות שלטון- הבינו רבים שבנימין נתניהו צריך לקחת פסק זמן מאיתנו. אנחנו צריכים קצת לנשום.
נו. רבים, אבל לא רבים מספיק.
כן. ביבי נתניהו לא וויתר והדהיר אותנו מיוזעים וכואבים עד שהגענו אל האורווה, אמנם בזמן שיא (30 מנדטים), אבל מותשים ומדוכאים כל כך ממכות השוט, שלא רצינו כבר לאכול דבר.
ביבי המסית, המדיח, וה-"לא מתנצל" הוא ההיפך ממנהיג אחראי.
הוא ההיפך ממה שאנחנו צריכים, גם בלי לרצות. לא צריך להחליף את העם, צריך להחליף את הביבי. גם אחרי הבחירות, ועל אף התוצאות, עדיין – צריך להחליף את ביבי. לו הייתה לו טיפת הגינות, הוא היה יודע זאת בעצמו.
אשפתון להמון 