כיכר פריז נגד השחיתות השלטונית

בתיה גלילי מדווחת מהדרכים


"מה זה כל הצעקות האלה, אבא?"

"סתם, אנשים צועקים סתם, מפגינים סתם."

כך קיבלה אותי כיכר פריז בירושלים  במוצ"ש (10.12.17) כשהתקרבתי אליה בהליכה מרחוב רמב"ם, מעט אחרי תחילת ההתרחשות.

אבל האנשים הצועקים לא צעקו סתם, אלא כי הרגישו שעובדים עליהם ושנמאס עליהם, שיש יותר מדי הילה של עולם תחתון בכנסת ושנמאס להם, ושהם לא מוכנים שחבורת אנשים שמכרה את נשמתם לאלוהי הממון והכוח ימשיכו לקבל החלטות יומיומיות שמשפיעות על החיים שלהם ושל ילדיהם.

במקומות אחרים כבר שמו לב לפרופיל יוצא הדופן של המפגינים בהפגנות מהסוג הזה נגד השחיתות השלטונית בישראל, וציינו את העובדה שבינתיים, לא מהפכנים צעירים ונרגשים רואים בהמוניהם בהפגנות אלה (לפחות אלה שבמרכז הארץ), אלא דווקא הרבה מהבורגנות הנינוחה בדרך כלל. אבל בירושלים, כמו בירושלים, הכל מעט אחר.

אמנם, בתחילת הערב הירושלמי הזה, בשעה 19:30 בערך באחת הנקודות הקרות בעיר (כיכר פריז, כאמור) ראו בעיקר אנשים שחצו את קו השבעים. הם היו נחושים, אבל בעיקר מנומסים, לפעמים חוזרים אחרי ססמאות שנצעקו במגאפון, אבל בעיקר מהנהנים ומסתכלים בצעירים המעטים שבסביבה. אכן, דרכו של עולם. וגם זה היה מראה מעודד בזכות עצמו. רבים מהם היו מהגווארדיה הוותיקה של ירושלים, שראו הרבה הפגנות בחייהם. לאקטיביסטים הירושלמים סגנון מיוחד, ובגיל שבעים זה לעתים רק משתבח.

אבל כאן לא הסתיים הערב. בתוך חצי שעה, התחיל המקום להתמלא עוד ועוד צעירים, עם חולצות שונות המשייכות אותם לארגונים שונים – "המשמרת הצעירה של העבודה", "עומדים ביחד", ועוד.  גם אז המאזן נותר עומד על כחצי-חצי ואולי אף יותר מזה לטובת הוותיקים יותר, אבל היה במספר הצעירים שבאו די כדי לעשות קצת רעש. בסך הכל הגיעו כמאה – מאה וחמישים אנשים.

עכשיו גם התחילו לצעוק, והמכוניות העוברות והשבות מסביב, ענו מדי פעם בצפירות חזרה, או בקללות חזרה מן היושבים בתוכה.

צעקו ססמאות כמו "הון, שלטון, עולם תחתון", "מושחתים בכנסת, המדינה קורסת", "ביבי, ביבי, תתפטר, הציבור שווה יותר", "העם רוצה צדק משפטי",  וגם "נתניהו מסוכן, גם מושחת וגם גזען".

היו שם מכל מיני מקומות – קבוצות שמאל מובהקות, אנשי מרכז נעימי-סבר, הרבה חילוניים ומעט דתיים, פרופסורים באוניברסיטה, פקידי שלטון לשעבר, סטודנטים, ואפילו שוביניסטים מזדקנים! (אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

באיזשהו שלב, סביב השעה 20:10, ובאופן מתבקש ביותר, ההפגנה החלה לנוע מכיכר פריז אל עבר רחוב בלפור, שם שוכן מעון ראש הממשלה הרשמי, כידוע, מרחק דקה הליכה מכיכר פריז.

האדון כנראה לא היה בבית, מאחר והוילון השחור והשערורייתי המכסה את הרחוב בזמן שהוד רוממותו מצוי באיזור, הורם למעלה. (נתניהו היה בדרכו לפריז בעניינים מדיניים, ביחד עם רעייתו.)

אבל איש לא חשב על זה, וגם לא היה טעם לחשוב על זה.

המפגינים נעמדו בסמוך לשער, אבל לא חסמו את התנועה ושרו שירים כמו "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש" ועוד. היו שלושה מגאפונים בקהל, בשניים אחזו גברים ובאחד אישה. היה כיף בסך הכל לענות אחריהם בהד. המפגינים גם ארגנו שלטים קטנים ועליהם נכתב "מושחתים נמאסתם" ועוד שלטים שסופקו על ידי הארגון "דרכנו", עליהם נכתבה סיסמה הדורשת מהממשלה לעבוד לטובת הציבור.

היה גם דגל ישראל גדול למדי, לכל מקרה שלא יבוא, ובסוף ההפגנה, סביב 20:30, אפילו הייתה שירת התקווה. אחרי הכל – אנשים מתגעגעים כנראה לממלכתיות.

כולם יצאו מרוצים. אורך ההפגנה היה לרצון כולם אף הוא – בלי יותר מדי דיבורים (אחרי הכל היה קר מאוד). היו עוברים ושבים שהביעו תמיכה, היו כאלה שזלזלו, אבל בסך הכל היה טוב לעמוד ליד ביתו של ראש הממשלה אשר ריח השחיתות עולה מלשכותיו באופן חריף ביותר בשנים האחרונות, ולצעוק סיסמאות שנועדו לערער את שלטונו, את האמון בשלטונו, ואת ההצבעה העיוורת מסביב לטובתו ולרעת כולנו.

פחות טוב היה לחזור הביתה ולדעת שכלום, בינתיים, לא השתנה. אבל תמיד יש את שבוע הבא. מתחילים בשבע בערב, בכל מוצ"ש. מושחתים הביתה, ויפה שעה קודם. (דבר פרקטי לעשות בימים אלה הוא לקנות מגאפון.)

לדף אירוע ההפגנה המתקיימת מדי מוצ"ש בכיכר פריז

 

20171209_19220520171209_192322

 

 

 

 

מודעות פרסומת

דברים שאפשר לומר לאישה

ר"ב ירושלמי


לפני כמה ימים ראיתי בפייסבוק סיפור שתפס את עיני: בחורה אחת, נקרא לה י', ראתה גבר שהתנהג בגסות כלפי מלצר במסעדה ביפו. בתגובה למה שראתה, הפטירה הבחורה את המילה "חצוף". בתגובה לזאת צעק לעברה הגבר האלים: "יא מכוערת, תסתמי את הפה, מי יגע בך עם מקל״

הוא צעק זאת לעברה אף על פי שלא היה, לכאורה, שום קשר בין הסיטואציה לבין העלבון, שעסק במיניותה באופן וולגרי.

אבל חוסר קשר זה הוא רק לכאורה, שהרי במערכת החברתית שאנו חיים בה, נוצרו נורמות לגבי עלבונות השמורים לנשים ואלה השמורים לגברים, נורמות שאף על פי שהן נסתרות מן העין, הן בהירות כשמש למי שעושה בהן שימוש כוחני תדיר.

כמה פעמים למשל שמעתם את העלבון "לא הייתי נוגעת בך עם מקל" מפי אישה? ובאיזה הקשר שמעתם זאת?

עכשיו – כמה פעמים שמעתם את המשפט הזה מופנה לאישה/בחורה/ילדה/נערה? ובאיזה הקשר? ומה עם: "תראו אותה – איזו מכוערת, אמא'לה"

שימו לב שפעמים רבות אין בהכרח קשר בין עלבונות אלה לבין הסיטואציה שבה הם נאמרים.

לאחרונה, אורן חזן פתח את פיו נוטף המרגליות ואימץ את כל כוחו כדי להעליב את חברת הכנסת מיכל בירן, וכיצד הוא בחר לעשות זאת? על ידי התייחסות אל המראה החיצוני של אותה חברת כנסת, ששוב – לא היה קשור, לכאורה, לסיטואציה.

"אפילו דילרית לא הייתי נותן לך להיות" הוא אמר לה, לאחר שבירן התייחסה אליו כ"מנהל קזינו". בתגובה, בירן כינתה אותו סרסור, והוא בעקבות זאת הציע לה "למלא טופס עבודה", אבל אז חזר בו ואמר ש"גם ככה אף אחד לא ירצה להסתכל עלייך".

ההתנהגות של אורן חזן נתפסה במקרה במצלמה, אבל הטבעיות שבה משפט זה נפלט מפיו מרמזת כי לא הייתה זאת הפעם הראשונה, וסביר להניח שגם לא האחרונה שהוא נקט בעלבון מעין זה כלפי אישה.

מיד לאחר המקרה שאירע בינו ובין ח"כ בירן, העירה לו חה"כ רחל עזריה וקראה לעברו "שוביניסט". הוא נשמע מופתע לשמע הכינוי הזה: "עכשיו אני שוביניסט?" ענה לה, כאילו לא הציע שניות לפני כן לקולגה שלו "טופס עבודה" לזנות, מיד לפני שהשתמש במעמדו החברתי (כגבר) כדי לפסול את ההיתכנות המקצועית של העניין.

אף אחד לא יסתכל עלייך

הביטוי החזירי "אף אחד לא יסתכל עלייך" מטרתו להשפיל את חברת הכנסת אליה כוונו הדברים, באמצעות החלוקה הברורה: הגבר אמור "לרצות" והאישה אמורה "להירצות", ואם היא אינה יכולה "להירצות" בסיטואציה של סחר מכר, היא שווה כקליפת השום, שהרי בכך אישה נמדדת, גם בכנסת.

אז למען הסר ספק, חזן וכל גבר שמשתמש במראה של אישה/נערה/ילדה כדי להשפיל, להפחיד, לדכא, או להעליב, הוא שוביניסט. משיכה פיזית או חוסר משיכה פיזית בין גבר לאישה תמיד יתקיימו בחברה שלנו, אבל בינתיים, הגברים הם בעיקר אלה שנמצאים במעמד כדי לייצר מצב בו המראה של המין השני הוא רלוונטי לכל דיון בכל עניין.

להמשיך לקרוא

הדרישה הפשוטה: תנו לעבור!

מאבקה של שרה פרידמן נגד עיריית ירושלים על זכות המעבר החופשי במדרכות


אתמול פגשנו את ד"ר שרה פרידמן בספרייה הלאומית בירושלים. פרידמן היא אישה עיוורת העובדת כמתרגמת ספרים – בעיקר אקדמיים – מעברית לאנגלית. היא ד"ר לתרגום, ולאחרונה יצא ספרה שמבוסס על עבודת התזה שלה. אפשר לראות אותה עובדת בספרייה לעתים תכופות.

מזה שנתיים היא נאבקת מול עיריית ירושלים על הזכות הבסיסית של מעבר במדרכות באופן חופשי. כאדם עיוור הזכות הזאת אינה רק עניין של עקרון, אלא עניין של חיים.

לאחרונה הגישה פרידמן ביחד עם המרכז לעיוור בישראל ועותרים נוספים עתירה לבג"ץ ובה היא דורשת מהעירייה לאכוף את האיסור על חניה על המדרכות.

לפי העירייה האכיפה נעשית היכן שיש "סכנה" בלבד. אבל עבור פרידמן, מכוניות החונות על המדרכה מהוות סכנת חיים. בנוסף, העתירה אינה מייצגת רק את האינטרס של העותרים. רחוק מזה. מדרכות פנויות הן חשובות לנשים עם עגלות, לאנשים עם מוגבלויות מכל הסוגים, לילדים! (כדי שלא יצטרכו לרדת חלילה לכביש כדי לעבור) ועוד ועוד. אבל עבור אדם עיוור הסכנה בירידה אל הכביש מועצמת, והדבר ברור.

לפי העירייה, הסיבה המרכזית למצוקת המדרכות בשכונתה של פרידמן היא מצוקת החניה. ובכלל, אפשר להוסיף שאין מספיק מקומות חניה מוסדרים בשכונות המגורים, או שאנשים מעדיפים לחנות ליד הבית ולחסום את המדרכה מאשר לחנות מעט רחוק יותר במקום חוקי ולא לחסום.

ואכן זוהי מצוקה, לפעמים מצוקה קשה. אבל ניתן לפתור אותה באמצעים יצירתיים בשילוב עם אכיפה, דבר שהעירייה (עיריית ירושלים, אבל הדבר נכון גם לעיריות רבות אחרות) אינה עושה באופן מספק.

דרך אחת לעזור במצוקת עודף המכוניות המציפה את ישראל היא טיוב משמעותי של התחבורה הציבורית, העלאת מודעות בנושא, תוספת של מקומות חניה ודרישה מתושבים שלא יחנו בצמוד לבתים שלהם בכל מחיר (דבר שמוביל אף הוא לחניה על מדרכות), אלא רק במקומות חניה מוסדרים.

הדבר דורש התארגנות, כוונה, ומאמצים, אבל לפי הבנתנו כל מה ששרה והעותרים הנוספים לבג"ץ דורשים הוא שהעירייה תבצע את תפקידה.

אפשר היה לצפות מעיריית ירושלים להיענות לדרישות העותרים או לכל הפחות לקיים איתם דיאלוג בנושא שיוביל לפתרונות המקובלים על כולם, עוד לפני בירור העניין בבג"ץ. אבל פרידמן מתארת מצב של אטימות מצד הרשויות.

אין סיבה שעיריית ירושלים לא תעשה את התפקיד המוטל עליה, והוא דאגה לרווחת תושבי העיר כולם.

לפרטים נוספים ולתמיכה במאבק: שרה פרידמן: sara0231@gmail.com

עוד על פרידמן ומאבקה, בחדשות עשר.

שרה פרידמן תמונה.png

צילום מסך מן הכתבה שהוצגה בערוץ 10 בנושא