אספה: ח. בצלאל
1.
בקרוב, את יודעת,
זה יבוא.
החֹמֶר יְאַכֵּל אֶת הַחֲלוּדָה
והכיריים יקרסו אל עצמם.
גם כל לילות הקיץ
לא ימנעו את האסון.
2.
בקרוב, את יודעת,
תַּבוֹאנָה גַם הָרוּחוֹת.
וְהַקַּיִץ יְרוֹקֵן אֶת הַבַּיִת,
רק הבלטות תיוותרנה לראות בבדידותו.
רישום: קרן תגר
בדרך הביתה
1.
"הבנתי אז בעליזות הימים האחרונים", היא אמרה לי,
"שכל מה שחשבתי ליופי
היה למעשה רק חן נעורים."
2.
הנה מדרגות השיש – – –
מדוע שאעשה זאת?
כיצד אוכל לכתוב את האימה הנוראה מכל?
אשפתון להמון 