משירי הקיץ 2

white

רונה ברנס


white

אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הָיְתָה בַּזֶּה נֶחָמָה.

הוּא יָרַד אֶל הַמִּדְבָּר, אֶל שִׁטְחֵי הָאָבָק וְהָרֵעוּת.

הָיְתָה הִתְרַגְּשׁוּת. הָיְתָה מִלְחָמָה. הָרַדְיוֹ שָׁב לְפַטְפֵּט

כְּתָמִיד בַּזְּמַנִּים הָאֵלֶּה.

וְהוּא אוֹחֵז בַּסֵּפֶר הַקָּטָן שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ כְּחַיָּל בַּדֶּרֶךְ לַקְּרָב,

בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל בְּאֵר שֶׁבַע.

אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הָיְתָה בַּזֶּה נֶחָמָה.

הוּא יִקְרָא עַתָּה בְּשָׂפָה זָרָה לְאוֹר יָרֵחַ,

וְכֻלָּם סְבִיבוֹ יְשַׂחֲקוּ בִּקְלָפִים,

וְכֻלָּם סְבִיבוֹ יְגַלְגְּלוּ טַבָּק אָפֹר שֶׁאֶת רֵיחוֹ לָמַד לְחַבֵּב,

וִישַׂחֲקוּ בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתִיהֶם בַּחוֹל.

יְלָדִים נְלְהָבִים יְתְחַכְּכוּ בְּמַדֵּיהֶם, יַצִּיעוּ לָהֶם מַיִם וַעֲנָבִים.

הַגְּבָרִים הַצְּעִירִים יָעִיפוּ בָּהֶם מַבָּט שֶׁל זִלְזוּל,

וְיִקְחוּ אֶת כֹּל אֲשֶׁר יַצִּיעוּ,

כְּקֵיסָרָים מִן הָעוֹלָם הַהוּא.

הָיְתָה תּוּגָה כְּבֵדָה וְנוֹחָה לַבְּרִיוֹת,

וְהֵדֵי פִּצוּצֵי מַרְגְמוֹת הִרְעִימוּ כְּתֻפֵּי הַזְּמַן, כְּאִלּוּ כָּל זֶה לֹא נוֹגֵעַ.

כְּאִלּוּ אֵין הַמָּוֶת קָשׁוּר בְּכָל אֵלֶּה.

וְכָל שֶׁיֶּש הוּא נְעָרִים וּגְבָרִים וּמַיִם וּפְרִי.

אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הָיְתָה בַּזֶּה נֶחָמָה.

שדה

צילום: חמוטל וכטל

white

פורסם במקור בליריקה

על הטרגדיות שלנו: אנחנו תלויים בך

וידוי יומרני לחודש חורפי


No doubt alcohol, tobacco, and so forth, are things that a saint must avoid, but sainthood is also a thing that human beings must avoid. (Orwell, Reflections on Gandhi)

סנדריל יעקובי

ובכל הסיפור הזה הטרגדיה היא שאנו תלויים בבני אדם. כל מעשינו תלויים בבני אדם. ואף על פי שהיינו רוצים להיות טובים, אנו תמיד תלויים בבני אדם. גם אם תבקש מנוח, תמיד תהיה תלוי בבני אדם. והאנשים שסביב אין בהם רחמים, ולרבים בהם אין תשוקה. זה נכון שבמצבים הקשים ביותר תוכל באמת למצוא נחמה במחשבותיך, ועל כן, טוב לקיים מחשבות.

אולי הצרה הגדולה ביותר שלנו היום היא שרבים מהסובבים אותנו מרשים לעצמם בלהט-שוטים להיות מובלים על ידי אנשים שכנראה מעולם לא הרשו לעצמם להיעזר באותן פינות מרוחקות של מחשבה, אשר אדם משכיל ואדם חושב ואדם מרגיש דואג שיהיו שם בשבילו לעת צרה, שתמיד באה בזמן זה או אחר.

להמשיך לקרוא

פסטיבלים: מוסיקה, תיאטרון, שירה, מיצג ועוד

בזמן שאנו מתחבטים בענייני הגז, בענייני מלחמה ומעט מדי בענייני שלום, אספנו עבורכם כמה אירועים משמחים ומעניינים המתרחשים בארצנו עתה ובזמן הקרוב:

white


white

3–12 בדצמבר, תל אביב-חיפה: פסטיבל זז הבינלאומי לאמנות המיצג

8–10 בדצמבר, תל אביב: פסטיבל תל אביב לשירה

8–9 בדצמבר, חיפה: סופגתרון, פסטיבל הצגות ילדים בתיאטרון חיפה

9–10 בדצמבר, ירושלים: פסטיבל "קו סיום" של האקדמיה למוסיקה ומחול

8–10 בדצמבר, תל אביב: פסטיבל הצגות ילדים במוזאון תל אביב

9–12 בדצמבר, חולון: פסטיבל שער לשירה

8–13 בדצמבר, תל אביב: פסטיבל חנוכה במרכז רבין

15–17 בדצמבר, ירושלים: פסטיבל "קולה של המילה"

3–24 בדצמבר, ירושלים: פסטיבל בקצב נשי במוזיאון האסלאם

11–26 בדצמבר, תל אביב-ירושלים: פסטיבל ריקודי חדר

16–21 בדצמבר, ירושלים: פסטיבל הולגאב ליצירה ישראלית- אתיופית

16–24 בדצמבר, באר שבע: ארועי חנוכה מיוחדים!

21–23  בינואר 2016, זכרון יעקב: פסטיבל ימי מוצרט , לציון 260 שנה להולדת המלחין

Jan van Dalen bacchus

יאן ואן דאלן, בכחוס, 1648

בסיבוב הבא אולי בכל זאת תנצח הבושה

על דחיית הצעת החוק להעלאת קצבת הנכות לגובה שכר מינימום.


רונה ברנס

*הדברים הבאים פורסמו במקור בשיחה מקומית

white

ביום רביעי, 2.12.15 נדחתה בכנסת הצעת החוק שקראה להעמיד את קצבת הנכות על סכום של שכר המינימום בישראל.  44 ח"כ הצביעו בעד, 45 ח"כ הצביעו נגד.

איך יכול להיות שהצעה זו נדחתה? כמו שאחרים וחכמים כבר אמרו, השאלה היא תמיד כזו של סדר עדיפות. קצבת נכות חודשית מלאה (75%-100% נכות)  עומדת על סך 2342 ש"ח בלבד. אנשים הסובלים מנכות קשה ואינם יכולים לעבוד לפרנסתם בהיקף דומה לזה של אדם בריא נתקלים בכל כך הרבה קשיים יום יומיים שאדם בריא לא יכול לדמיין.

הדעת נותנת שאדם הסובל מנכות שאינה מאפשרת לו לתמוך בעצמו יקבל מן המדינה תמיכה שתאפשר לו להתמודד עם אותם הקשיים. במקום זאת, המדינה נותנת סעד שאינו מספיק אפילו לעלויות מגורים ומחייה בסיסיות.

להמשיך לקרוא

על הטרגדיות שלנו, או: בכמה לשונות יכול המשורר לדבר?

"הרי הדבר ברור, שהלשון לכל צרופיה אינה מכניסה אותנו
כלל למחיצתם הפנימית,למהותם הגמורה של דברים,
אלא אדרבה, היא עצמה חוצצת בפניהם."

(ביאליק, "גילוי וכיסוי בלשון", 1915)

ח. בצלאל


כן, הטרגדיות שלנו היום, הן מרובות, אבל אני רציתי לכתוב על הטרגדיות הלשוניות שלנו, כלומר של אמנים העוסקים בכתיבה. על העובדה המצערת, המביכה והמשפילה לעתים של הצורך לדבר בכמה לשונות בעת ובעונה אחת. ומה הן לשונות אלה? הנה דוגמא:

אם אתה משורר, ואתה רוצה להוציא ספר בהוצאה עצמית, או מעין עצמית, כנראה שתמצא עצמך מהר מאוד מתחיל לדבר כמשווק, כמתווך, כמוכרן, כסוחר. עליך להיות גם מפיק של אירוע ההשקה שלך. כי אין מי שידבר בשמך ואם איש לא ידבר הארוע לא יתקיים, ואם הארוע לא יתקיים, לא יהיה על מה לכתוב בעיתון, ולכן גם פחות אנשים יקראו בספרך.

ומי כותב בעיתון? גם משוררים כותבים בעיתון. וכיצד הם כותבים בעיתון? ובכן, כמו שמצופה מהם לכתוב בעיתון או באתר אינטרנט בישראל. ולמה זה טראגי? כי חלק מהמשוררים, לרוע מזלם, מוצאים את עצמם משפילים את עצמם באופן אקטיבי, וחלקם מודעים לכך בלי ספק בעודם עושים זאת.

בנוסף, מאחר והיום הכל פומבי, או – הכל יכול להיות פומבי באיבחת אֵנטר, המשורר מוצא עצמו תמיד עומד לקראת פרסום: הוא תמיד יכול לומר משהו בפייסבוק. הוא תמיד יכול לכתוב פוסט צודק וחכם. כי הוא משורר וסביר להניח שהוא יודע לכתוב פוסט צודק וחכם. אבל אז הוא הופך להיות צודק וחכם, ובעל כרחו כמעט, מוריד מעט מהיותו משורר. מדוע? משום שהחכמה והצדק נתונה לכותבי הנאומים, כותבי המניפסטים וכותבי המאמרים הפובליציסטיים. החכמה והצדק אינם שייכים בהכרח, באופן מפורש לכל הפחות, לתחומה של השירה, שהיא כולה לשון, שאינה בהכרח "צודקת" ואינה בהכרח "חכמה".

הלשון חייבת לשמור על אמינותה. אתה לא יכול לירוק לה בפרצוף ולהשתמש במילים של אחרים חצי אחד של היום, וללמוד את השפה מחדש כמשורר בחצי השני של היום.

להמשיך לקרוא