ר"ב ירושלמי
האוויר
האוויר זז בחוץ במנוסה מעצמו
מי המרזבים
שעטת המים במורד
החולים מתכנסים
ואין שומע.
גשם
רחובות בגשם
ואנשיהם זקנים.
גם יש אחת, כחולת ריסים
סמוקה באודם שלעולם לא יבשיל
לבריאות מהימנה
והיא לבד בקרן חדרה
המוזנחת
ממיינת מחבתות, אחת אחת.
איש מעולם לא שבר לה את הלב
אמרה אריאלה מפינת הרחובות:
"ראיתי פרצופך המת עליי
ונזכרתי אז כי מתת עוד לפני
כי עיניך היפות ברקו במבוכה
ותלתליך השחורים תמיד לעגו לגורלך,
ילד מעין אורי שלי
שהעוני שיבש את ליבך."
כינורות
אינך יודע
את אשר מספרים הכינורות בהיעדרך.
כיצד כותבים שירים? שאלת ברצינות.
הרף!
די ממני! זר! אכזר! לך ואל תשוב. גם כך לא תשמע לעולם. גם כך לא תדע.
ענבר הלר אלגזי, שיר ערש
העייפים
החורף בא
דווקא לעייפים.
אל אלה שירגישו בבואו הוא בא תמיד.
חיכיון
היא חיכתה בינתיים שיימס שוב הקרח מהענף
שימחל על כבודה האבוד, שיטפטף מעט מטה.
חיכיון
ובזמן שעבר
למדה לזהות את מה שאבד.
המת
היא הכירה אותו
והוא חייך מופתע.
לולי היה מת הייתה קמה בבהלה.
המתים
דבר אכזרי לכתוב על מתים.
הרי
אין מי שילמד עליהם זכות.
הפסקה
ורוח ויום
ובוקר-טוהר עצמאי.
אפשר ויכול להתרחש עתה כמעט הכל.
אשפתון להמון 