יש דבר שלא אקרא לו בשם

כי אין לו שם עדיין,

ולא אדע אם הוא תמים או אכזר

כי לא הבטתי בו עין בעין

ולא אדע אם ירעיש או ישקיט

את נפשי הסוערת –

כי מדי הביטי בו יברח

כפעוט מן האם הגוערת,

והוא יוצא ובא

פותח כנפות הדלת

ומכניס את הרוח פנימה –

ומדי הביטי בעין הסערה

תישוך כאילו היא מהתלת.

אניח ראשי על הכר, אם כך,

ברצותי שיבוא יברח

ברצותי שיברח יבוא,

רק שנתי תנחם אותי

במשבי הכנף של ציפור ערה

שאיננה יודעת היכן להניח רגלה

ועדיין היא עפה, עפה.