שיר מתוך ספרו החדש של אמיר מנשהוף 'קום', בהוצאת מקום לשירה
הוֹלֵך בְּתֵלאָבִיב אָמִיר מְנַשֶּׁה (שֶׁבָּא מִירוּשָׁלַיִם בְּאוֹטוֹבּוּס גָּדוֹל) יְחַבֵּר לָהּ בַּגֶּשֶׁם לְעִיר אֲבוֹתָיו שִׁיר מִמַּתֶּכֶת טוֹבָה
עַתָּה יְבַקֵּר אֶת הוֹרָיו
סָחוּף בְּגֶשֶׁם רַב
וְכָך
נִגרָר מְסֻפָּרֵנוּ הַלָּה לַעֲמֹד בְּתַחֲנָה
וְהוּא מֵזִיל רַק טִפּוֹת שֶׁל שָׁמַיִם
וּלְפָנָיו בְּשַׁיִט נֶעֱצָר לוֹ אוֹטוֹבּוּס פּנִימִי
עוֹלֶה עָלָיו אָמִיר מְנַשֶּׁה
לִיּוֹת אֶל בֵּית הוֹרָיו
וּבַבַּיִת הַזֶּה שָׁקוּף
וְנִרקַחַת כּוֹס קָפֶה
אֵדֵי הַלֵּב הָרוֹתחִים שֶׁהִגִּיעוּ
נִתפָּסִים בַּחַלּוֹנוֹת:
פּנִינֵי-רוּחַ עַל פּנֵי יֶלֶד
שֶׁמִּבִּפנִים נִשֵּׁק הַזּמַן
אָז מִבִּפנִים פּוֹתֵחַ בֵּן אֶת פִּיו
וְאוֹכֵל קצָת הָאָדָם אֶת מְקָרֵר הוֹרָיו
לִבלֹעַ וְלוֹמַר
פִּרקֵי רֵיקוּת חֲסָדִים
אִמָּא תִּראִי
תִּראֶה
אַבָּא
אָז פּרֵדַת עֵינַיִם נִפרָדִים בֶּן אַבָּא אִמָּא וְיוֹצֵא
עוֹבֵר מִשָּׁם רְחוֹב בְּאֵד
עִם לֵב יָשָׁן סבִיב לִבּוֹ
הוּא מִתיַשֵּׁב בְּחֹשֶׁך לַח
מַמתִּין פָּרוּץ
לְאוֹטוֹבּוּס
שֶׁמִּסתּוֹבֵב מָרוּחַ וְשׁוֹכֵחַ רַמזוֹרִים
בְּדַרכּוֹ אֶל תַּחֲנָה הַמֶּרכָּזִית
תַּחֲנַת שַׁעַר אוֹר הַפלוֹרֶסֶנט:
שׂרֵפָה אֲפֹרָה בּוֹהֶקֶת
טָסִים מִמֶּנָּה נִצנוּצִים
וְאוֹטוֹבּוּסִים גּדוֹלִים טָסִים מִמֶּנָּה כְּנִצנוּצִים
שָׁם הָאָדָם מַשִּׁיל שָׁנִים וּמַחשָׁבוֹת
לָצֵאת פּתַלתַּל
וּכמוֹ תִינוֹק בְּדָם
קָטָן וְקַל מְאֹד
מִיְּצִיאָה עֶליוֹנָה צִפּוֹר לַלַּילָה הָרָאשִׁי
(כּבִישִׁים שׁחֹרִים נוֹסעִים לְמַטָּה)
אָמִיר מְנַשֶּׁה עַל אוֹטוֹבּוּס גָּדוֹל
וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּין הֶעָרִים
אוֹרוֹת אוֹרוֹת עוֹברִים עָלָיו בְּסֵדֶר עֲנָקִי
הוּא נֶעֱלָם מֵעִיר אַחַת אֶל לֵב עוֹלָם
לִיּוֹת בְּדָמוֹ שֶׁל מָקוֹם
וְלִראוֹת אֶת ורִידָיו
וְלָצֵאת לִירוּשָׁלַיִם
אחת מטיוטות השיר
אשפתון להמון 