רונה ברנס

בתוך הרעש הפוליטי הישראלי הבלתי נסבל, אנו הישראלים צריכים לדעת שמדינתנו הפכה למדינה השנואה ביותר בעולם המערבי. אמנם, הסיבות לשנאה זאת מורכבות, אבל אחת הסיבות היא בלי ספק התנהגותה של מדינת ישראל.

נכון הוא שרבים מדי בשמאל הישראלי מכחישים את חשיבותן המרכזית של סיבות נוספות לשנאה זאת – והמרכזית שבהן היא אנטישמיות מובנית, אשר במהלך ה-150 שנים האחרונות הופצה בכל העולם. אבל לא ניתן להכחיש את מרכזיות התנהגותה והחלטותיה של ישראל עצמה. שהרי, כפי שהזהיר אותנו דוד בן-גוריון בתחילת שנות החמישים, עתיד היהודים ייקבע לא על בסיס מה שיאמרו הגויים אלא על בסיס מה יעשו היהודים. בסוף, המעשים ניכרים. בדרך כלל זה לוקח זמן, וצריך התמדה במעשים, אבל בסוף הם ניכרים.

וזה מוביל אותי ליאיר גולן, שהאשים את ישראל לאחרונה שהיא נוהגת כמדינה לא נורמלית, אשר
"הורגת תינוקות כתחביב". בעקבות כך קמו רבים, ובעיקר כמובן חברי הקואליציה והממשלה, והאשימו אותו ב"בגידה", בגרימת נזק תדמיתי אדיר לישראל ואף בהדהוד קוסנפירציות אנטישמיות על אודות המדינה היהודית.  אין ספק – זהו משפט אומלל שלא היה צריך להיאמר. גולן הודה בזאת בעצמו והתנצל.

אבל צריך להדגיש כי העולם לא מעוניין כמעט בכלל במה שאומר יאיר גולן, כי הוא רואה את מעשיה של ישראל. הוא רואה ושומע את דבריהם של חברי הממשלה והקואליציה אשר ביניהם היו שכינו את תקופתנו תקופה של נסים ושל הזדמנויות, שקראו להחריב את עזה על יושביה בטענה כי אין בה חפים מפשע, והיו שקראו לסלק את תושביה הערבים ולקדם התיישבות יהודית בעזה. אבל יותר מכל, הוא רואה את התמונות מעזה, ושומע את הסיפורים מעזה, על משפחות שלמות שנמחקו, על ילדים גדועי איברים, על נשים הרות שנפגעו, ורואה את ההרס הבלתי נתפס של הרצועה. ולא רק בעזה. יום יום ובכל ערוצי התקשורת המרכזיים בעולם הגדול שומעים על  עקירת תושבים סיסטמטית בגדה המערבית, כדי לפנות עוד אזור בטוח למתנחלים יהודים, כדי לייצר אזורים "נקים מטרור" כביכול, העולם שומע ראיונות (אמנם, שפעמים רבות מוצגים במסגרת לא הוגנת – אבל עדיין) עם מתנחלים קיצוניים אשר באדנות טיפוסית המוזנת מהעת הפוליטית הנוכחית מספרים בגאון על שאיפותיהם להקים את בית המקדש השלישי במקום המסגדים שעל הר הבית (ראו למשל כתבה מהעת האחרונה ב-גארדיאן). העולם יודע על התכניות המפורסמות של ממשלת ישראל להקים עוד ועוד התנחלויות יהודיות בגדה המערבית, שאותה היא טוענת שאינה מספחת. כחצי מליון ישראלים חיים היום בשטח (מזרח ירושלים, יהודה ושומרון, הגדה המערבית) אשר בתוכו מונהגים חוקים נפרדים לערבים פלסטינים ולישראלים. איך אנו נותנים לזה לקרות?

אמנם, אני משתמשת בביטוי "מתנחלים קיצוניים" אבל העולם רואה באנשים הללו את ישראל. וכן, אין ספק שיש סיקור מאסיבי שמבקש לצייר את ישראל כולה בצבעי האג'נדה המתנחלית הקיצונית ובאמצעותה לקעקע אותה כמדינה לא-לגיטימית, אבל מאחר ושניים מהשרים הבכירים ביותר שבממשלת ישראל שייכים לקיצוני הקיצוניים של הקבוצות הדתיות והאלימות ביותר בחברה, קשה להכחיש פירוש לגיטימי זה של המציאות. האם הישראלים אינם מפרשים באופן דומה את החברה הפלסטינית?

בנאום בטקס הסיום של בוגרי ישיבה יוניברסיטי בניו-יורק שנשאה לאחרונה רחל גולדברג-פולין, אמו של הירש גולדברג-פולין זכרו לברכה, היא הזכירה לנו כי מה שמגדיר אותנו כבני אדם אינו מה שאנו חושבים, ואינו מה שאנו אומרים, ואינו מה שאנו מאמינים בו, אלא רק מה שאנו עושים. כל עוד הישראלים מאפשרים, במעשה או במחדל, לאג'נדה ההרסנית, האלימה והרשעה של המתנחלים מעדת סמוטריץ' ובן-גביר לשגשג ולהיהפך לאג'נדה המובילה של מדינת ישראל, האשמה היא על הישראלים, עלינו.

אנו, הישראלים, אוהבים להצביע על הפלסטינים ולטעון כלפיהם שהם לא הצליחו לייצר הנהגה שוחרת שלום, ובמקום זאת אפשרו לקיצוניים ביותר, לאלימים ולדתיים-הפונדמנטליסטיים ביותר להשתלט עליהם. ומה איתנו? האם איננו צועדים בדרכם? האם איננו מאפשרים לאנשים שהיו מעורבים בטרור, לקחת חלק בקודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית? איתמר בן-גביר, האיש שבנערותו הוקלט זמן קצר לפני רצח ראש הממשלה רבין כי "נגיע גם אליו", הוא השר האחראי על המשטרה, ובסך הכל, עולם כמנהגו נוהג.

כחברה חפצת חיים עלינו להקיא מתוכנו את אלה המבקשים למחוק את תרבותם וזכויותיהם של הערבים כדי לאפשר תרבות יהודית אקסקלוסיבית בארץ ישראל. אנו צריכים לחזק את החלקים בתוכנו שפועלים לשלום, לדו-קיום, לכבוד בין העמים, תפיסת עולם המאמינה באדם, המכבדת אותו והמפתחת אותו.

נכון, גם אם מדינת ישראל תצליח להתגבר על הכוחות השפלים המושכים אותה מטה אל התהום, חלקים חשובים במדיה העולמית עדיין ימשיכו להיות נגד המדינה היהודית, וחלקים עצומים בעולם הערבי והמוסלמי ימשיך לשנוא אותנו בשלהבת אדירה, וחלקים לא מעטים בעולם המערבי ימשיך אף הוא בכך. אבל כך היה גם בעבר, ואנו יכולים להתמודד עם זה, עם כי הידיעה על ההכרח בהתמדודות זאת מסב צער רב.

אבל לפחות היהודים יעשו את מה שנכון לעשות. ומה שנכון הוא להושיט יד לשותפינו האזוריים ולא לצפות שנוכל לחיות פה על בסיס הטלת אימה בלבד ועל בסיס איזו עליונות צבאית, שלא בהכרח תחזיק לנצח. עלינו להיות חזקים מול אויבינו אבל במקביל, עלינו לייצר דרך שתאפשר לנו חיי כבוד הדדי, וחיי שלום אמיתי, מתוך שותפות שתוכל להיבנות – של אינטרסים משותפים, המבוססים בראש ובראשונה על השאיפה לחיים טובים.

מדינת ישראל נוצרה כדי אפשר ליהודים קיום מכובד בתוך העמים. שאיפה צנועה ופשוטה זו הייתה סוד משיכתה האדיר עבור יהודים רבים מכל העולם. הם לא הגיעו לכאן כדי להקים את המקדש וכדי לחיות על כל שטחי ישראל התנכ"ית, ורובם היו מתנערים מהציונות לו מנהיגיה היו אנשים הדומים למנהיגי מדינת ישראל היום. על צאצאי היהודים ההם, שחברו לציונות ולהקמת מדינת ישראל, להתנער מהקיצוניים שתפסו את עמדות ההנהגה ומבנימין נתניהו אשר משיקוליו הצרים מאפשר כל זאת.

צילום מסך מתוך:
https://x.com/harnevo/status/1928085216540705158