נשים, גברים ומספרים במוסף תרבות וספרות המקוון של 'הארץ'- סקירה כמותית

חבר אשפתון הוותיק, סנדריל יעקובי, הציע בישיבת המערכת האחרונה כי כדאי לבדוק תופעה משונה שבה נתקל: תופעת מיעוט הנשים ששירתן המקורית מתפרסמת במוסף הספרותי של עיתון 'הארץ', בעריכת בני ציפר. לכן החלטנו כי טוב יהיה לִמְנות את הנשים שפרסמו שירה מקורית משלהן בחודשים האחרונים במוסף המקוון, ובכך לתת מענה לסקרנותו של סנדריל, שעוררה גם את סקרנותנו.

יהיו כאלה שיאמרו כי זהו נסיון פחדני לתפוס את המוסף על דברים טפלים וקטנים.

היכן ביקורת השירה עצמה? מה עם התייחסות תוכנית? רק פורמליזם משנה היום לאנשים. כמה מזרחים, כמה נשים כמה גברים, כמה ערבים.

ואכן, אפשר להודות כי זהו נסיון לתפוס את המדור על פורמליזם. שהרי ברור כי משמעותו של פורמליזם זה רחבה הרבה יותר מפורמליזם גרידא.

אפשר אפילו להודות כי זהו נסיון פחדני, משום שאין פשוט מהצלחתו של נסיון זה.

 black line 21

כמה נתונים

הבדיקה כללה את פרסומי מדור השירה המקוון בלבד בין התאריכים 21.9.14 — 9.4.15, כלומר, כחצי שנה.

הבדיקה נערכה אך ורק על סמך הדברים שהתפרסמו במדור השירה המקוון. לא נעשתה בדיקה של המפורסם בעיתון המודפס בתקופה זו (רשלנות טיפוסית לאשפתון).

לא נבדק כמה נשים פרסמו במוסף בכלל, אלא כמה נשים פרסמו שירה משלהן במקום שיוחד לכך במוסף הספרות.

והנה תוצאותינו:

מאז ה-21.9.14 , פורסמו במדור המקוון 84 שירים – שירה מקורית ושירה מתורגמת.

מתוכם 73 שירים נכתבו על ידי גברים, ו-11 על ידי נשים.

ככה זה נראה אם אופים מזה עוגה:

עוגה מעודכנת נשים גברים הארץ

להמשיך לקרוא

פרפרי הלילה של אמי

 

תמר עמית

 

* וידוי לילי זה נכתב בדרך שעשתה המחברת מביתה שבאילת לירושלים, שם היא לומדת כלכלה ומשפטים בימים אלה.

 white

דווקא פרפרים,  דווקא פרפרים עכשיו מרחפים על הקירות.

ואם אין די בזה, אם אין די לי בזה, היא לוחשת לי בחלומי, אפשר לחפש עוד. תמיד לחפש עוד.

אחפש את הפרפר הלבן, ואת הצהוב והכחול מן החלום של אמי. היכן הם פרפרי חלומה של אמי? פרפרי העדנה שהקיפה את פניה הרכים לילה לילה כשהיינו ילדים.

המיטה הלבנה התכנסה לתוכה בגומחה אוורירית של טוהר והמחשבות היו ריקות, כחולות וסגולות, מסתתרות בתוך המפרק הפתוח של זרוע אמי, כמו כרית.

אמי הייתה פותחת את ספרה הלילי, האהוב, לא משנה איזה ספר, והייתה קוראת בו בשלוות עולמים. וכל הספרים עלובים היו. כל כבודם היה באחיזתה של אמי.

להמשיך לקרוא

איך לנצח בלהפסיד

מי מנוסה בתבוסות ובמפלות יותר מהעם היהודי? במשך אלפיים שנה סבלנו את כל המפלות והתבוסות שאפשר רק להעלות על הדעת ושום נזק לא נגרם לנו. היכן כל המנצחים הדגולים? היכן המצרים הקדמונים? היכן האשורים, הבבלים והפרסים? היכן היוונים ורומא האדירה ששרפה לנו את בית-המקדש? כולם נעלמו מהמפה המדינית והשאירו אחריהם רק חפירות ארכיאולוגיות; ואנחנו, המובסים, לנו היה כוח להקים מדינה חדשה, ואם, נוסף על הכוח, יהיה לנו גם מספיק שכל ונדע כיצד להמשיך ולהפסיד, עוד נכונו לנו גדולות ונצורות

(שמעון צבר, מתוך ההקדמה לספר "ספר תורת התבוסות והמפלות השלם", עם עובד, 1995).

black line 21

רגע לפני הבחירות התאגדנו במזקקה בירושלים, לערב קברטי של דיבור, פרפורמנס, שירה, ושירים שהמצאנו.

היה זה ערב המפסידים הגדול, כי כמו ששמעון צבר כתב "אם יהיה לנו מספיק שכל  ונדע כיצד להמשיך  ולהפסיד, עוד נכונו לנו גדולות ונצורות".

כתבו וערכו (טקסטים ומוסיקה): מנחם אדלמן לנדוי ורונה ברנס
השתתפו: מנחם אדלמן לנדוי (הנחיה, קריאה, ושירה), רונה ברנס (פסנתר, שירה, וקריאה), עירא קליין (גיטרה), יונתן סוויד, עודד רימון ( קטעי פרפורמנס), אמיר מנשהוף (שירה), ענת בסוק (עזרה בפרפורמנס) וחברים נוספים.

עת בחירות, עת רצון

 רונה ברנס

* הדברים הבאים נכתבו לבקשת מגזין 'גמד גינה' של גלריית 'חדר דימויים', בצלאל 7, ירושלים, ופורסמו שם במקור

black line 21white

הדיבור גם לקח מאיתנו את הצורך להבין
(מתוך השיר: "האימה רק מחליפה צורה",
שהוקרא בערב הפתיחה
לתערוכה "הצצה מצמררת")

 white

לא מזמן יצא לי לדבר עם כמה חברים על העובדה המתמיהה שדווקא תקופת בחירות היא תקופה של שיכחה. מעניין שעם כל התיחכום שלנו אנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב באותו מעגל שוטה שתמיד מתבטא במילים, בסיסמאות, בשלטים ובקמפיינים כאלה ואחרים. אנו שוכחים את זהירותנו הרגילה. זוהי שעת רצון למילים.

אף על פי שבז'רגון היומיומי השתרשה כבר מזמן המילה "סיסמה" כמסמן של  "תו ריק" , כמטפורה לנביבות כללית ("הוא מדבר בססמאות") רובינו שוב ושוב מוצאים את עצמנו שאובים אל תוך האירועים המקדימים המרובים העוטפים את הבחירות מכל עבר, וסוללים את בואן.

אנו רוצים לשמוע פוליטיקאים, אנו הולכים במיוחד לשמוע אותם בערבים, מקדישים להם מזמננו בצפייה בהם בתכניות טלוויזיה כאלה ואחרות, שהולכות ותופחות בנוכחותם המתמדת. והדבר המעניין מכל הוא שאת כל זה אנו עושים ברצינות גמורה, ורובינו אף עושים זאת עם איזו תקווה שמנחה את האזנתינו, את צפייתנו, אפילו אם תקווה זו מתנדפת בכל פעם מחדש.

בדרך כלל, כלומר בזמנים אחרים, נדמה שאנו נזהרים הרבה יותר. באופן כללי, אנו נוטים לומר לעצמנו כי מילים זה דבר לא כל כך מרשים ("מעשים לחוד ומילים לחוד", "הוא איש של מעשים" וכו'). אבל למעשה מתברר לנו פעם אחר פעם לא רק את גודל הסתמכותנו על המילים הרעועות- אלא  גם את תלותנו המוחלטת בהן.

להמשיך לקרוא

סכַּנַת הַגּוּף

מילים והקראה: רונה ברנס

* בתמונה : אחד הסטיקרים מפרויקט הסטיקרים של אשפתון (גם אשפתון מתכונן לבחירות)

*
white
להמשיך לקרוא