י"ש נחמיה
אין לְךָ מה לעשות עם זה.
בן אדם.
לך תדע.
לך תספר לאנשים שסביבךָ.
אין לך מה לעשות עם זה.
מֶסֶר למסור לזה.
אדם
חיה
לך תדע.
הרחובות בלילה.
צעקות בלילה.
אין לך מה לעשות.
השלטים מונפים תמיד בלילה.
גם עם זה אין מה לעשות.
יש חלומות שממתינים לך בלילה
וחברים שאוהבים אותך בלילה.
אין לך מה לעשות עם קריאות.
חתולות שותתות תחת חלונות.
עם זה בוודאי אין מה לעשות.
קח אפרסמון
בן אדם.
תהיה בריא
לך תדע.
נחלאות, ירושלים, ינואר 2015
בתיה גלילי
אחרי שהשתתפתי בהפגנה שהתקיימה הערב בירושלים (10.10.15) נגד אלימות ונגד פעילויות נקמה, ברחבת המשביר הישן, על פינת קינג ג'ורג'-בן יהודה, שאלתי את עצמי –
האם איננו מפקירים את המרחב?
מולנו , בגן הסוס הקטן עמד קומץ זניח אך רועש של אנשים, עם דגלים, וססמאות. לעתים מוות למחבלים, לעתים מוות לערבים, לעתים מוות לשמאלנים, ולעתים מוות לבוגדים.
כמובן, שבין היתר נשלחנו – כל מי שעמד מולם ולא הצטרף למופע השטנה – לעזה.
מי שהלך אחרי ההפגנה במורד מדרחוב בן יהודה אל כיכר ציון יכול היה לראות עוד קומץ, שוב התקהלות של דגלים, מדי פעם מוות לערבים, למחבלים, מדי פעם קריאות תמיכה נלהבות בברוך גולדשטיין ועוד ועוד.
עבורי היה זה ביקור ראשון בעיר לאחר הפסקה של כמה חודשים.
חזרתי בדיוק עם גל הפיגועים האחרון בסוכות, ונעצבתי לגלות כי דבר כמעט לא השתנה מאז שעזבתי.
מאת: י"ש נחמיה
דבר מכל זה לא נשאר.
הים, ההר.
רשרוש הסירנות מחוץ לחלוני.
תהלוכות הדמים מחוץ לחלוני.
המוות תמיד,
מחוץ לחלוני.
דוקרנים – צילום: חמוטל וכטל
( ירושלים 8.10.15)
ואפשר לנסות עוד פעם:
דבר מכל זה לא יכול שיישאר.
העפרונים שרוצים את השקט.
הכביש הסואן שנרגע.
חבורות נערים שאינם
פוגעים בדבר.
רונה ברנס
גם זו אהבה.
בחודשים האחרונים האשפתון נותר ריק למדי, והסיבה הפשוטה היא שמי שמנהלת אותו, כלומר אני עצמי, מסתובבת מעט באיטליה. אחזור ביום כיפור.
ובינתיים, לעתים אני גם פוגשת באנשים. וכך היה שלפני כמה ימים בבולצאנו (או: בוצן, בשמה הגרמני) שבצפון, פגשתי אמן צעיר אחד, שסיפר לי על אהבתו, שאותה הניח בירושלים.
ח. בצלאל
בשולחן הדירה שאסף אל תוכו את פריטיו כִּבְמַבְחֵנָה,
ניחוחות עִרְבּלוּ את העץ
והאבק, עם מים ונייר
ונחיריי נפתחו והתכווצו כִּמְניפה.
מָתוֹק הוא זִכְרוֹן הריח האפור.
אשפתון להמון 