רונה ברנס
וּבְתֹם הַפְּצָצָה
רַחַשׁ בֶּהָלָה.
כַּמָּה אֲרֻכָּה
הָיְתָה הַשְּׁרִיקָה
שֶׁטִּפְּסָה בְּגֹבַהּ
שָׁמַיִם שְׁקֵטִים.
וּבְתֹם הַפְּצָצָה נִשְׁמְעָה
גַּם יוֹכִי הַשְּׁכֵנָה,
לוֹחֶשֶׁת לִבְנָהּ
שְׂנוּא-נַפְשָׁהּ הָאָיֹם.
כִּי מֵת הַיֶּלֶד, מֵת.
הָיוּ גְּבוֹהִים הַשָּׁמַיִם
בִּפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם הַשְּׁרִיקָה הַגְּדוֹלָה
כֹּה כְּחֻלִּים מִבֵּין הֶעָפָר שֶׁעָף בַּמָּרוֹם.
הָיָה אָבָק וְלֹא הָיָה דָּם
וַאֲבָנִים הִתְגַּלְגְּלוּ בִּרְחוֹבוֹת צְהֻבִּים.
לֹא רָאִינוּ אֲנָשִׁים.
תְּזוּזַת הָאֶצְבָּעוֹת הִפְתִּיעַתְנוּ מֵחָדָשׁ
וּתְנוּעַת הַבִּרְכַּיִם בִּשְּׂרָה עָתִיד יָפֶה
וְרַק יוֹכִי הַשְּׁכֵנָה
כְּבָר לֹא עָמְדָה וְצָעֲקָה
בַּחָצֵר הָאֲפֹרָה
כִּי מֵת הַיֶּלֶד
מֵת.
וּמַעֲלֶה הַשָּׁמַיִם
שֶׁשֻּׂרְטַט בִּשְׁרִיקָה
אֲנָכִית לְבָנָה
סִמֵּן עֲדַיִן
אֶת גְּבוּל הָאֶפְשָׁרוּת.
דנה דרויש, ללא כותרת (הנשיקה), הזרקת דיו על נייר ארכיוני, 2011
השיר לקוח מתוך ספר שיריה של רונה ברנס, שייצא לאור בשנת 2016.
על האמנית דנה דרויש, המלווה את השיר:
ילידת 1975, תל אביב. דרויש הציגה במבחר תערוכות קבוצותיות ובפסטיבלים בארץ ובעולם. בין השאר במוזיאון רמת גן לאמנות ישראלית, מוזיאון אשדוד לאמנות, פסטיבל הצילום הבינלאומי ביפו, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות, הביאנלה הבינלאומית לוידאו ארט, המרכז לאמנות עכשווית, המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון, פסטיבל קולנוע ושירה בברלין, פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בהמבורג ועוד.
זוכת פרס ציון לשבח מטעם הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים על שתיים מעבודותיה.
שיטת העבודה המרכזית של דרויש היא עבודת הקולאז' שבאמצעותו היא מפגישה מספר פרקטיקות אמנותיות (צילום, ציור, וידאו, רדי מייד וטקסט). בתחבירים שהיא יוצרת מתקיימים באופן תמידי הפרעות מכוונות המעידות על תהליך מטאמורפוזה המתרחש תדיר בעבודותיה.
אדורנו מציע, במקום עיסה זו, שבירה של המימזיס ושל הריגוש ההמוני והזול, והדגשה של האוטונומי והמזעזע. ובמרחב שבין אדורנו לפורמליזם של הספרות, מתקיימת בשירה העברית פריחה נהדרת, שלמרבה השמחה אמנם זכתה להכרה נהדרת לאחרונה בזכייה של שגיא אלנקווה בפרס ראש הממשלה, ובמידה מסוימת גם בזכייה של הילה להב.
אשפתון להמון 