בסיבוב הבא אולי בכל זאת תנצח הבושה

על דחיית הצעת החוק להעלאת קצבת הנכות לגובה שכר מינימום.


רונה ברנס

*הדברים הבאים פורסמו במקור בשיחה מקומית

white

ביום רביעי, 2.12.15 נדחתה בכנסת הצעת החוק שקראה להעמיד את קצבת הנכות על סכום של שכר המינימום בישראל.  44 ח"כ הצביעו בעד, 45 ח"כ הצביעו נגד.

איך יכול להיות שהצעה זו נדחתה? כמו שאחרים וחכמים כבר אמרו, השאלה היא תמיד כזו של סדר עדיפות. קצבת נכות חודשית מלאה (75%-100% נכות)  עומדת על סך 2342 ש"ח בלבד. אנשים הסובלים מנכות קשה ואינם יכולים לעבוד לפרנסתם בהיקף דומה לזה של אדם בריא נתקלים בכל כך הרבה קשיים יום יומיים שאדם בריא לא יכול לדמיין.

הדעת נותנת שאדם הסובל מנכות שאינה מאפשרת לו לתמוך בעצמו יקבל מן המדינה תמיכה שתאפשר לו להתמודד עם אותם הקשיים. במקום זאת, המדינה נותנת סעד שאינו מספיק אפילו לעלויות מגורים ומחייה בסיסיות.

להמשיך לקרוא

"רק בגלל שהם יהודים"

רונה ברנס

הדברים הבאים פורסמו במקור באתר שיחה מקומית


אני מבינה פטריוטיות בעתות צרה, אני אפילו מכבדת פטריוטיות בעתות צרה. אני אפילו חוטאת בוודאי בסנטימנטליות פטריוטית בעתות צרה. אני מודה. אבל לעולם לא אכבד שקרים פטריוטיים בעתות צרה.

שקר פטריוטי שכזה הוא השקר שיהודים ישראלים נרצחים ונתקפים על ידי פלסטינים "רק בגלל שהם יהודים".

מאיפה זה מצלצל לי מוכר?

אה כן! שיעורי תולדות השואה והאנטישמיות שלמדתי בשיעורי ההיסטוריה בבית הספר התיכון. רק בגלל שהם יהודים נרצחו יהודים על אדמת אירופה במאה העשרים, וגם במאה התשע-עשרה ולכל אורך השנים.

למען האמת, צריך לומר שאפילו במקרים הנוראיים הללו הרציחות והתקיפות לא התרחשו רק בגלל שהם יהודים, אלא גם בגלל הסתה, וגם בגלל מצבים והקשרים פוליטיים כאלה ואחרים שהובילו לתוצאות הרצחניות והשפֵלות. הפחד מהאחר החי בקרבך, שאותו ואת תרבותו אינך מכיר הוא כמובן מרכיב קריטי בכל זה, אבל אפילו שם הוא אינו המרכיב היחיד.

האם במקרה של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, יהודים נתקפים רק בגלל שהם יהודים?

נראה שמי שאומר כך מכחיש למעשה את ההקשר ההיסטורי שבתוכו אנחנו חיים, תוך שהוא מזלזל כמובן באינטליגנציה של ציבור שומעיו. במילים אחרות, הרבה אנשים חושבים שאנחנו מטומטמים.

מי שאומר שפלסטינים תוקפים יהודים רק בגלל שאלו האחרונים הם יהודים מכחיש שנים של מלחמה בין שני הצדדים, על פיסת האדמה שעליה אנו חיים.

זהו קודם כל קונפליקט פוליטי. ובתוכו אנו חיים.

P1490840

הר הבית, ירושלים, מבט מבפנים 2014

להמשיך לקרוא

גיבור היום

רונה ברנס


הייתי רוצה שמישהו יסביר לי את אופן "ניטרול התוקף" המקובל היום בישראל.

מהו הסטנדרט?

כפי שזה נראה מצילומי מצלמות האבטחה במה שארע לאחרונה בשוק מחנה יהודה, וכפי שזה נראה מצילומים בכמה וכמה זירות של פיגועים או נסיונות פיגועים בארץ בשבועות האחרונים, הסטנדרט הוא ירי רב ככל האפשר לתוך הגוף החי, עד אשר הגוף החי הופך להיות גוף מת.

הפעם מדובר היה בשתי ילדות, אחת בת ארבע עשרה, והשנייה בת שש עשרה, שתי תלמידות בית ספר, שהוסתו לרצוח ישראלים, וניסו כמיטב יכולתן לבצע זאת באמצעות מספריים.

אתם יודעים איך עוצרים ילדות בנות ארבע-עשרה ושש-עשרה בצורה הטובה ביותר? יורים בהן עד שהן מפסיקות לזוז. יורים בהן עד צאת הנשמה. זאת שיטה בטוחה לעצור ילדות בנות ארבע-עשרה ושש-עשרה.

מה, להרוג? לא! ל-נ-ט-ר-ל , מילה ניטראלית, סטרילית, שמבקשת לחפות על גורלו המדוייק של אדם שנמצא עכשיו מת או חי או מפרפר בין עדן וגיהנום. אין לדעת מה איתו. הוא עבר פאזה, הוא כבר לא רלוונטי. הוא מנוטרל.

אז איך מנטרלים בצורה הטובה ביותר?

כזכור, לפי ינון מגל, ניטרול =חיסול (עוד מילה ערטילאית-מילטריסטית להרג אדם):

"במלחמה צריך לחתור למגע ולחסל את המחבל. ניטרול מחבל צריך להסתיים בחיסולו."

או

"חשוב להשתדל שמחבל שמבצע פיגוע לא ישאר בחיים".

נזכיר עוד כי דב ליאור (יש רבים המכנים אותו רב) אמר:

"מותר לחסל מחבל גם אם נוטרל וכבר אינו מהווה סכנה".

ואכן, כפי שראינו גם במקרים של הרג תוקפים כמו פאדי עלון (ראו על כך כאן), וגם במקרים של הרג חפים מפשע גמורים כמו הבטום זרהום (על כך ראו כאן), הוראה זו לפיה יש להשתדל שמי שמזוהה כמחבל לא יישאר בחיים – הוטמעה ומיושמת ביעילות יחסית.

להמשיך לקרוא

לעצום עיניים, לאטום אזניים

על הצעת החוק שמבקשת למנוע כניסת אנשים הקוראים לחרם על מדינת ישראל אל תחומי המדינה

white


מסתבר שהצעת החוק שמתכוונת שלא לאפשר לאנשים הקוראים לחרם על ישראל להיכנס לשטחה – מתקדמת.

 (ועל כך יאמרו המהדירים: ברוך השם!)

וכך שיתף ינון מגל את אוהדי הפייסבוק שלו בהתרחשויות הפרלמנטריות האחרונות:

שלום חברים

אני שמח לבשר שעברה בועדת השרים הצעת החוק שלי לפיה תאסר הכניסה לארץ למי שפועל או קורא לחרם על ישראל.

תודה לשרה איילת שקד שפעלה שזה יקרה

יפה!

אני רציתי לדמיין כאן איתכם את המשמעויות של החוק הזה הפוגע בהבעת עמדה לגיטימית, פוליטית.

שהרי, כן: גם עמדות אנטי-ציוניות הן עמדות לגיטימיות. זוהי עמדה פוליטית: עמדה אנטי-ציונית: כלומר עמדה המתנגדת לתנועה הציונית.

אפילו עמדות שאינן מכירות בלגיטימיות של ישראל הן עמדות לגיטימיות.

למה?  כי אלה הן עמדות.

לא מדובר כאן  על  הסתה לרצח, הסתה לאנטישמיות, או על עבירות המנוגדות למוסר המקובל (כן – יש לנו כזה!).

ואפשר לדמיין לעצמנו:

איך זה יעבוד?

אני למשל ממש  רוצה  להתנקם  באיזה  פרופסור  שלימד אותי פעם, ושמעתי שהוא פעם התבטא נגד ישראל!  הייתם מאמינים?! חולה-רוח! אז מה אני עושה –  מגישה תלונה  למי שצריך, ומוודאת כי בפעם הבאה שהפרופסור הזחוח שלי יעיז  להתקרב לאדמתנו הקדושה יתפסו אותו, וידחפו אותו חזרה למטוס שממנו בא, לעוד 12 שעות בכיוון ההפוך! נצחון!

כן.

למה הדבר דומה:  לאדם המואשם בפשעים חמורים, אשר במקום לעמול על כתב הגנה רהוט ומשכנע בוחר לעצום עיניים ולכסות אזניים בעודו עומד מול שופטים וקהל רב באולם בית משפט.

בחירתו  של מגל בעניין אופן ההתמודדות עם בעיית הקריאה לחרמות על ישראל, הדמוניזציה של ישראל (בעיה חמורה בהחלט),  והטענות שיש כלפי ישראל היא הדרך הפחדנית , הבריונית, והבלתי-מועילה ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

בואו יהודים טובים – –  נאטום חזק יותר את האזניים, חזק יותר את העיניים, עד שכלום לא יוכל לחדור אלינו לכאן, לממלכת הצדק הציונית.

***

ואז שאלתי את עצמי: מה השלב הבא:

וראו זה פלא, הטוקבקיסטים הנאמנים של מגל נתנו לי הצצה לעתיד:

טוקביסט פשיסט 2

 טוקביסט פשיסט 1

הו! עם ישראל! עם צדיקים!

אבל למה להרוס את כל ההפתעה? למה להקדים את המאוחר?

**

לסיום: נציין רק כי חה"כ ינון מגל כותב על עצמו בכותרת המהודרת בדף שלו בפייסבוק כך:

2015-10-19 18_45_06-‫‎ינון מגל - Yinon Magal‎

מגל מאמין בחופש הפרט?

האם חופש זה כולל הבעת עמדות לגיטימיות, גם כאלה הפוסלות מכל וכל את עמדותיו שלו?  נדמה שכן, לא כך?

אם הבעת עמדה חופשית בישראל לא תיכלל בתוך חופש הפרט, ממה כן מורכב חופש הפרט? רק מן המרכיבים הנוחים לינון מגל וחבר מרעיו הצוהלים?

אבל לא! נמצאה תשובה! מגל הוא קודם כל יהודי! – נו, תודו שזה פטנט טוב.

אני ליברל, אני מאמין בחופש הפרט ושוויון זכויות וכל השטויות האלה – – – אבל כל זה לא באמת חשוב כי – – – – אני קודם כל יהודי!

שח מט.

***

עד כאן בפינת הקצרים של האשפתון. היו איתנו גם להבא.

בין חזן לאדלסון

רונה ברנס

אני מודה – מאז שלמדתי על דבר קיומו , לא סבלתי את אורן חזן.

לא את פרצופו, לא את מנהגיו, לא את חיוכו הזחוח ולא את חוסר הכבוד שהוא מפגין כלפי הסובבים אותו ואפילו כלפיו עצמו. זה יכול היה להיגמר בסוף טוב. אולי יכול היה להתברר שהוא בסך הכל בחור תמים, אוהב-חיים, בעל חוש הומור חם, המתרחק מהמניירות המנופחות של בעלי שררה בדרך כלל.

אלא שלצערינו, התגלה (אמנם בלי פליאה) כי התנהגותו של חזן מלמדת כמובן על אופיו, על מעשיו, על עברו הקרוב והרחוק.

ועדיין כל זה יכול היה לעבור מעל ראשינו: יכולנו לומר – נו מילא, עוד אחד השתחל לו לכנסת. גם זה יעבור. אלא שלא נוכל להתנחם, אפילו לא בכך.

שהרי, אנו חיים במדינה שנשלטת הלכה למעשה על ידי הטון הדומיננטי מכל של מר בנימין נתניהו, אשר נתמך במידה חסרת תקדים על ידי איש אחד מיוחד ויחיד במינו: הלא הוא איל ההימורים הגדול, שלדון אדלסון.

להמשיך לקרוא