הספרות נפלה לבור. אחיה זרקו אותה

עינה ארדל

הדברים הבאים פורסמו בשינוי מה גם בטורי דעות ב'הארץ':

מי שלא מבין שהספרות נזרקה לבור בידי ביריונים גדולים וחזקים המבקשים אהבה שלא יזכו בה, ונמכרה בעד כסף שיאבד את ערכו מחר, מי שסבור שהספרות עוד תעלה לגדולה ויספרו בשבחה אחרי שתימחק מקורות בתי-הספר ותישכח מלבבות התלמידים, מי שסבור שאולי הזדמנות יש כאן ללמד בלי גבולות ולהגיע לשמיים, עוד יתרסק כאותו איקרוס מסונוור שכנפיו נמסו. להמשיך לקרוא

מבט מן המרפסת –

נכתב בשכונת נחלאות שבירושלים מפי מתבונננת בלתי מוכרת לאיש

 

היום בא לבקר בבית השכנה שלמטה חשמלאי או עובד מים- אינני יודעת כיצד לקבוע-  שבא לתקן את החשמל שבחצר או את המים.

הוא ניסה לקשור איזו שיחה עם הילדה, שתמיד נמצאת בחוץ בחצר, מסתובבת בין עלים נושרים של העץ הכבד שניצב מלמעלה, מציץ מתוך החצר השכנה המוקפת בחומת בטון לא גבוהה. הילדה רצתה בקירבתו של האיש- עובד המים או החשמל, אבל לא ידעה כיצד לקשור איתו שיחה באמת.

What's your name?

הוא שאל אותה באנגלית נחמדה מאוד. כי הילדה דיברה אנגלית, ויכול להיות בהחלט, שאף על פי שתמיד גרה בישראל, היא אינה יודעת עברית כלל.

להמשיך לקרוא

מעשה שהיה ברחובות ירושלים – או – על אשכנזים ונאצים בארץ ישראל

מאת רונה ברנס

הבוקר הזה התחיל כבוקר נחמד למדי. בשש וחצי בבוקר עזבנו את הקיבוץ של הוריו של בן זוגי בדרך לדירתנו בירושלים. אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו עם האופניים שלנו לאוניברסיטה.

אני לבשתי חצאית פרחונית, וכובע גדול שיגן עליי מהשמש, ובן זוגי לבש כהרגלו מכנסיים קצרים, וחולצת טי פשוטה ביותר. התחלנו בנסיעתנו המשותפת על זוגות האופניים, עד שהגענו לגרם המדרגות הגדול שמפריד בין שכונתנו לכביש ראשי שגובל בגן סאקר.

וכך, בעוד אנו יורדים עם האופניים שלנו את גרם מדרגות האבן הגדולות שמדיפות תמיד ריח שתן טיפוסי, ראינו טיפוס גלוח ראש, כהה עור ואדום חולצה מתקרב אלינו בצעדים בטוחים, כנראה בדרכו אל אותו הרחוב ממנו הגענו אנו.  בנקודה זו כדאי אולי להדגיש שבן זוגי ואני בעלי מה שנקרא "מראה אשכנזי" לעילא ולעילא.  בהירי שיער ובהירי עיניים, בעוונותינו הרבים.

אם כן- אותו אחד , שלא נראה מפוקפק יותר מכל טיפוס אחר, נעץ בנו פתאום שתי עיניים, והכריז בקול צלול "איזה פרצופים!". לרגע חשבתי, הוא מנסה להיות חביב או משהו כנראה. אולי אפילו , לרגע חייכתי אליו, מתוך נימוס, ומתוך אי הבנה. אלא שאז הבהיר הבחור את דבריו והשלים: " איזה פרצופים נאצים!" הוא אמר, "יימח שמם וזכרם!" המשיך והגביר את הקול שלו, לא מכבד אותנו אפילו בעצירה.

להמשיך לקרוא