רונה ברנס
הדברים הבאים פורסמו בשינוי מה גם באתר הארץ
הוי המילים, הוי המילים היפות, העצרות המרגשות, מזל גדול שיש אתכן, אחרת במה היינו נאחזים, על מה היינו מדברים. בפח הזה נופלים כולם, ואכן מגוחכת במיוחד היא העובדה שמי שמוביל את ריקוד ההיפופוטמים הקרקסי הזה הם תמיד "אנשי רוח" , "מובילי דעת קהל אינטלקטואלית" וגם לא אינטלקטואלית, כאלה ואחרים.
אני רוצה לשאול: מול מה יצאו המתנגדים לדברי יאיר גרבוז בכיכר?
תומר פרסיקו בפוסט בפייסבוק הודיע כי גם הוא משתטח על קברים ומחזיק קמיעות. עמיתיי בפייסבוק – הדוקטורנטים, הסופרים, המשוררים, מכל תחומי העיסוקים, הודיעו בגאווה כי גם הם מנשקים מזוזות, ומי שלא דיבר על מזרחים, הזכיר לנו כי גם רוסים אוהבים את הקמעות שלהם, כן! ושלא ישאירו אותם בחוץ.
יפה.
ומה גרבוז אמר בסך הכל? אכן גרבוז השווה בין מושחתים ובין מנשקי קמעות. וזה נשמע מוזר, וודאי גם מעליב ומקומם עבור מנשקי מזוזות וקמיעות רבים וישרי דרך.
אך מדוע הוא עשה זאת? מדוע לעזאזאל הוא עשה זאת? מה הביא את האיש הזה, גרבוז, לעשות זאת?
אשפתון להמון 