מה הספרות איננה

(ולעיתים מה היא כן)

black line 21white

מזמור לאנשי המדיה, הכתיבה ויחסי הציבור

מאת מ. צפרון וחברים


white

היא איננה משחקי חברה.

(ואיננה משחקי מילים.)

היא איננה בידור.

white

היא איננה הנאה מהידוע לך,

היא איננה חיה בפייסבוק,

היא איננה חיה בכלל.

whiteהיא איננה מכניסה,

לא אורחים ולא כסף.

היא איננה פנאי.

white

היא איננה תחביב.

היא איננה כתיבה.

היא איננה כתיבה יפה.

white

היא איננה כתיבה מעניינת.

היא איננה כתיבה טובה.

white

היא איננה

בשום אופן

כתיבה יוצרת.

white

(כתיבה יוצרת היא: תחביב.

לכן היא כל כך חביבה.)

white

בורגנים- ענבר הלר אלגזי מתוך ינפושwhiteענבר הלר אלגזי, בורגנים

white

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

בחירות חשאיות

חלק מסדרת הפרגמנטים של מ. צפרון

אז מה עושים לקראת בחירות? שאלה טובה. שאלה טובה. נתחיל לתכנן את חודש מרץ. זה אולי דבר ראשון לא? לאן ניסע? אחר כך אני מתכוונת. כלומר – מה נעשה. זה יום ההולדת של חיים, מלמטה. אולי נעשה פיקניק. אולי ניר ואלקה יבואו מירושלים.

למי נצביע? למי נצביע את שואלת? להמשיך לקרוא

הסיפור על איך הרגו לי את הכלב

סיפור קצר מאת: מ. צפרון

I

זה היה בוקר נחמד הבוקר ההוא. טיילתי עם רקס, הכלב שלי הקטן. קראתי לו על שם מלך בספר היסטוריה. אני מורה להיסטוריה בבית ספר. בבוקר הזה שבו הכל התחיל, הוא היה כלב נחמד במיוחד. רצה לרוץ איתי כל הזמן, והיה הולך לידי בשימחה כלבלבית אמיתית כזו, שרואים תמיד אצל כלבים של אנשים אחרים.ודווקא בבוקר הזה הם היו חייבים להופיע. בדיוק כשהגענו לעץ הגדול שליד הנדנדה נשמע קול.

להמשיך לקרוא

פרגמנטים

מ. צפרון

פרגמנט יום א

ואיך זה שכל הערבים, עם שמתבגרים, נהיים בודדים כל כך?

איך זה שאדם נהיה עייף כל כך אחרי יום מלא בעבודה, שאותה הוא לא ביקש לעצמו מעולם?

הוא חוזר מהעבודה, הזאת שאליה הוא הולך כל יום, וכל מה שהוא רוצה לעשות זה לישון. והמיטה כל כך מלאה הבטחות פתאום, והרכות של הכרית, ושל הפוך בחורף. הכל כל כך קל פתאום. אפשר פשוט לקפוץ ולהירדם.

כבר בשמונה בערב רוצים לקפוץ ולהירדם, מיד אחרי ארוחת הערב הקטנה, הטעימה, שבן הזוג הכין. ואתה בכלל לא חשבת על מה שצריך לחשוב כדי להתקדם. כדי לכתוב איזה משהו היום. כדי להכין פסטה ברוטב עגבניות עם בזיליקום טרי, ופרמזן. לא חשבת על זה מספיק. ולא חתכת את הבצל לקוביות, ולא זרקת אותן למחבת, עם השמן שהתחמם כבר.

מחשבותיך היו בדברים אחרים. תמיד בדברים אחרים. תמיד מנסות לאחד ולרכז, ולחשבן, ולהבין את כל הדברים שכולם מתנקזים לאיזה רגע אחד, שבו היית אמור להבין את הכל. הרי היית אמור להבין. אבל שום דבר אינו מובן שוב. גם הפעם. ואתה רק רוצה להיכנס למיטה בשקט בשקט.

ושהמנורה לא תראה אותך. אתה לא תדליק אפילו את האור. אולי בפעם אחרת, תתחיל לקרוא איזה ספר, שמונח לך בחדר השירותים כבר שנה. קנית אותו בריגשה רבה, ובשימחה אמיתית לעתיד הקרוב. את כל זה חשבת שתקרא לאט, שתקרא מהר. שתסיים, וכשתסיים, תקרא עוד ספר, ועוד אחד.

כמה נעים הוא בד הכותנה העבה שעוטף את שמיכת הפוך הישנה שירשת מסבתא אביבה.

להמשיך לקרוא

על הסַּפָּר מרחוב ב' ומשגיח המזוזות

מ. צפרון

ברחוב ב' שבירושלים, ישנה מספרה קטנה, שקירותיה מעוטרים גרפיטי. היא שייכת לַסַפָּר שלי, שמוצאו מכורדיסטאן, אף על פי שהוא עצמו נולד בישראל . הוא נשוי לאיטלקייה , ועזב את שכונת הקטמונים לפני כמה שנים, בה מתגוררים כל בני משפחתו משני הצדדים, לטובת מרכז העיר, שם הוא מתגורר עם האיטלקייה שלו, ועם ילדתם המשותפת.

ובוקר אחד החלטתי להיכנס אליו ולטפל סוף סוף ברעמת השיער שהשתוללה לה פרא על ראשי כבר זמן מה. נכנסתי רעננה ושוחרת טוב, והסַּפָּר הטוב החל במלאכת הספרות הידועה לו במידה שאינה מביישת את מקצועו, אך גם אינה מוסיפה לו כבוד.

להמשיך לקרוא