וגם – על מעמדות, דיכוי ואחריות

רונה ברנס

לאחרונה חזר הסרט זוכה האוסקר "אין ארץ אחרת" לכותרות בשל תקיפתו ומעצרו של אחד מבמאי הסרט, מר חמדאן בלאל, וזאת בעקבות עימותים שפרצו לאחר מתקפה של מתנחלים יהודים על תושבים פלסטינים בכפר סוסיא, בגיבוי הצבא והמשטרה, לפי הדיווחים. דיווחים אלה הודהדו בכל העולם, מעל חלק מהבמות הנחשבות ביותר. וכך, ברגע אחד, ניכרה משמעותו הגדולה של הצלחתו האדירה של הסרט בעולם. ניכר כוחו של סיפור.

אבל במה עוסק הסרט?  זהו סרט על יחסי כוחות, בין מדינה כל-יכולה לאנשים החלשים ביותר הנתונים למרותה. אנשים שהמדינה, מדינת ישראל, מכתיבה כל צעד ואפשרות בחייהם ובחיי ילדיהם לדורות, אך מצד שני מכחישה את אחריותה כלפיהם. הנשק היחיד שיש ליחידים הנלחמים בכוח מדינתי במצב זה (מלבד אלימות) הוא דעת הציבור. ולכן קריאת הקרב של באסל עדרא, גיבור הסרט ותושב הכפרים, היא "אני מצלם אתכם!", "אני מצלם אתכם!" לחץ ציבורי ודהלגיטימציה ציבוריים הוא ההון היחיד שהם יכולים לקוות לגייס.

לכן זהו גם סרט על מעמדות חברתיים ועל הייאוש הנובע מחוסר שליטה בגורלך. האנשים המתועדים באחד הכפרים של האזור המכונה מסאפר יטא שבדרום הר חברון הם לא רק האנשים החלשים ביותר בחברה הישראלית (גם אם אינם אזרחיה הרי שהם מחתככים בה יום יום), אלא הם נמנים על האנשים החלשים ביותר בעולם כולו. הם אנשים ללא מדינה, הנתונים בשטח אשר מדינה אחרת טוענת לבעלות עליו ודורשת את השימוש בו.

זהו גם סרט על זמן, ועל תפיסת הזמן המשתנה בין אנשים, בין יכולות חברתיות, בין בעלי הכוח ובין אלה שחיים מחוץ למעגליו האפשריים. "אתה רוצה שהכל ייגמר מהר, תוך עשרה ימים", אומר-מגחך באסל ליובל אברהם, שותפו לסרט, "אבל זה נמשך כבר שנים", מסביר לו באסל את המציאות של חייו, "אתה לא תצליח", הוא קובע לבסוף. יובל מחייך בתשובה. במובנים מסויימים, בסופו של דבר יובל דווקא כן הצליח. מציאות חייהם של התושבים בכפרים אמנם רק הוחמרה בשנים האחרונות, אבל שוועת הפלסטינים באזור, אשר סיפורו של באסל נתפס כשיקוף שלה, נשמעת היטב בימים אלה בכל העולם.

הריזנטמנט הישראלי כלפי הסרט ברור. הסרט מציג נקודת מבט ספציפית, צרה, המתמקדת באחד המקומות הכי אומללים שתחת ריבונותה של מדינת ישראל דה פקטו. התמונה לא מחמיאה. בנוסף, במחצית הראשונה של הסרט, סמוך להתחלה (דקה 14 בערך) אומר באסל הקול המספר והמוביל של הסרט, כי הוא גדל בחברת פעילי שמאל, אבל הוא לא מציין את העובדה שאלה היו פעילי שמאל ישראלים. אביו של באסל מציין זאת בהקלטה ישנה אבל הוא לא. עבור ישראלים רבים, זהו איננו פרט שולי אלא מאפיין קלאסי למחיקת המורכבות הפוליטית הישראלית. נוכחותם של יובל אברהם ורחל שור מאופיינת באופן דומה. אבל סרט הוא איננו מציאות והוא איננו אמור להתמודד עם כל התמונה הרחבה של הסיפור הישראלי והפלסטיני שהוא אכן הרבה יותר מורכב מהסיפור המוצג בסרט. סרט הוא כן חלק ממציאות, והוא תמיד פרשנות. וכפרשנות – ופרשנות על החברה הישראלית במיוחד, הסרט "אין ארץ אחרת" ראוי לדיון רחב ולצפייה רחבה. מי שמתנגד להקרנת הסרט "אין ארץ אחרת" מפחד מעימות עם המציאות העגומה שעליה אחראית מדינת ישראל.

"אנחנו רוצים לחיות!" צועק אחד התושבים המבוגרים יותר באחד מסבבי ההריסה המרובים של מבני אזורי הכפרים המתועדים בסרט. הם רוצים לדעת למה מהרסי הבתים שלהם יכולים לחיות והם לא. חמדאן בלאל, שנעצר לאחרונה כאמור, ואשר באופן מעניין דווקא מביע את חשדנותו כלפי אברהם לאורך הסרט, אף מציג לו משוואה נוראה זו: הפלסטינים בונים לישראלים את בתיהם, ואילו הישראלים הורסים לפלסטינים את בתיהם.

אי אפשר שלא להיחרד מיחסי הכוחות הללו, שישראלים יכירו מייד בנכונותם, גם אם יש הצדקות שניתן להציג למציאות הנוראה והכואבת הזאת. הישראלים נוטים להיאחז פעמים רבות בטענה שלו הדבר היה תלוי בהם המציאות הייתה שונה. לא הייתה אלימות. הם לא רצו בכל זה. הם לא רוצים מלחמה. זוהי טענה שמשקפת תפיסת מציאות עמוקה ומושרשת אצל ישראלים רבים. עיקר הבעיה בתפיסה זו היא שיש בה התנערות שערורייתית מאחריות. הסרט מנסה לגעת גם בזה באופן בלתי ישיר.

לקראת סוף הסרט משוחח יובל עם באסל. יובל מפריח חלומות לאוויר לגבי מציאות אחרת: שתי מדינות, מדינה אחת, אפשרויות החרות הגלומות בעתידים כאלה. הקו השווה בין חלומותיו שאליו הוא מנסה להזמין את באסל הספקן הוא שוויון. ואכן שוויון הוא נושא נוסף ואולי המרכזי ביותר שבו עוסק הסרט החשוב הזה. שאלת השוויון והאזרחות במצב של מדינה שמרשה לעצמה לנהל חיים של אנשים שאינם אזרחיה תוך התנערות מאחריות לגורלם.

ראשוני הלאומיים היהודיים, עוד לפני כינונה של התנועה הציונית, הבינו היטב שאין לאדם המודרני יכולת לעמוד כאדם שווה בעולם, כאזרח העולם, ללא שייכות לגוף לאומי משלו. בר בורוכוב כתב כי לשאלה הלאומית יש קדימות על פני השאלה המעמדית כי אין פתרון לשאלה המעמדית של השוויון ללא פתרון השאלה הלאומית. זהו הבסיס גם עבור פלסטינים רבים. לצערנו, העולם שבו אנו חיים הוא עדיין עולם לאומי, וקביעות אלה עדיין נושאות אמת. אבל האמת הזו נכונה לא רק ליהודים.

ישראלים צריכים לצפות בסרט זה, לדון בו, להתווכח עליו, לחשוב עליו, ולקחת אחריות על מראה עיניהם. מה הפתרון שמציעים יוצרי הסרט? הם אינם מציעים פתרון, אלא הצצה למציאות חיים כפי שהם חווים אותה. זהו המנדט שלהם. המנדט של הציבור הישראלי הוא להשתמש בהזדמנות הזו שהסרט הזה נותן לו, להשכיל וללמוד, ולהוסיף את הידע לגיבוש תודעה אל עבר שינוי, לעולם טוב יותר שיהיה הוגן יותר לאנשים חפצי השלום והחיים שבין הים והנהר. איך עושים זאת אם גם מאמינים בהכרחיותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית? זוהי שאלה גדולה, אבל גודל האתגר אינו סיבה טובה מספיק להתעלמות ולהתנערות מאחריותנו, כישראלים, כיהודים ישראלים, אשר בשמנו מדינת ישראל מנהלת את מדיניותה המקדמת באגרסיביות ובאלימות התיישבות יהודית על ערבית אפילו בשטחים שאינם שלה באופן רשמי.

הפילוסוף האמריקאי ג'ון רולס סבר שכדי לתכנן חברה טובה עלינו לוודא שכל מקום וכל מעמד חברתי וכלכלי שאדם ימצא עצמו בו יהיה ראוי. גם המקום הירוד ביותר בחברה, הכי פחות נחשק, עדיין צריך להיות ראוי. כל הנושאים הללו, הלבטים והקשיים הללו, עולים בין השיטין מבין צילומי הסרט ורגעי המציאות העצובה המתוארים בו. כישראלים, עלינו להישיר מבט ולהתמודד עם המציאות הזאת באופן כן ואמיץ, ולפעול לשינוי.

הסרט "אין ארץ אחרת" זמין לצפייה ישירה דרך האתר שיחה מקומית